אמרות כנף (תובנות - לחיים)

מוטי הקרייתי תבורך..אין בפי מילים להביע את שימחתי מרשימה זו שלך..

החג האהוב עליי בהא הידיעה..או נכון יותר היחיד האהוב עליי..ללא-שפיכות-דמים!!!

אין עוד חג שכזה שהשורש שלו היה ונותר חקלאי..כי כולם,שורשייהם הנישכחים..היו חקלאיים

חג של בניה ויצירה. חג של היתחדשות ויום-יומיות..שהלא הטבע מצויי בחגיגה תמידית..

נטול איסורים והגבלות..ללא-שבתונים מכבידים ומעיקים..שותלים וזורעים..מברכים ומיתברכים

(לגבי המקורות וכולי..למעשה החג היחיד הניזכר\המופיע בתנ''ך הינו חג..סוכות ומשם מקור

שמו-הוא קרוי 'חג'יתכן הקדום ביותר בין חגי-ישראל שהלא ראשיתו במידבר בעת-ההיתהוות)

לגבי אכילת פירות יבשים..נאמר כבר די והותר..עד שנוציא '''הגלות''' מקירבינו.אמן כן יהי רצון! 

מוטי

כי האדם עץ השדה , שתול על פלגי מים.

יש דימיון בין האדם לעץ.,,,,העץ והאדם באם לא זוכים לטיפול נכון........

בקיבוץ נוהגים לחגוג החג בנטיעות , נותנים לילדים קופסאות פח עם שתילים (בד"כ הגננות מכינות הקופסאות) , כייף לראות הקטנים איך מתאמצים לעדור גומה ולשתול הצמח.

כל שנה הגנן מקצה חלקה חדשה לנטיעות.   אנחנו המבוגרים נזכרים כ"א איכן נטע בילדותו.

שבת שלום.

למוטי,

אכן,דבריך נכונים מאד.רק הפסוק שמצווה לטעת עצים בבואנו ארצה"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ פיריו.."אני נימנעת מלהביא מראי מקום,אך בקלות תמצא אותם בגוגל,וכן,קיים כבוד לעצים אפילו של האויב.בדיני מלחמה במיקרא,כשצרים על עיר,אסור לכרות את עצי הפרי שלה כדי לבנות את הדייק על העיר.עד כדי כך הגיע הכבוד לעץ במיקרא.ויש עוד.

אבל אתה צודק בקשר לשאר ויפה כתבת.אף אני חשבתי שכבר הגיע הזמן שנאכל פרות טריים של ארצנו,במקום הפרות היבשיםץוגם התלמוד הרי נכתב (אחד מהם)בבבל ,הלא היא עיראק.של ימינו..

לרחל כאן,

הצדיק,תהלים א,דומה לעץ"אשר פיריו יתן בעיתו ועלהו לא   ייבול" יש במיקר שפע של התיחסויות לעץ .שלא לדבר על התלמוד(והמישנה כמובן)והיה כעץ שתול על פלגי מים.-הצדיק.בניגוד לרשע,שדומה למוץ העף מכל רוח

מוטי

"האם העצים בוכים" ?   - זוכרת שאבא סיפר לי ,בילדותי שאבא גזם את השיחים ליד הבית , שאלתי מה המיץ(שרף) שיוצא מהענפים הגדולים שהוא גוזם, ואבא ענה "העץ בוכה שאני גוזם לו את הענף" דמעות היו לי בעיניים ואימא כעסה שאבא מעציב אותי.  אז....האם העצים בוכים ....אולי?. מתגעגעת לאבא שלי (נפטר לפני כ חודשים) וסיפורך הנפלא על 2 העצים שנטעת הזכירו לי את הסיפור של אבא שלי.

טובה

תודה על תגובתך המלומדת, אהבתי.

שבת שלום

למוטי הקריתי שלום.

נכון שט"ו בשבט הוא חג "מהתורה", אך כל חגי ישראל , הינן חגים חקלאיים.

חג הפסח, ראש חודשים , הינו חג קציר שעורים.

חג השבועות הוא חג קציר חיטים.

חג הסוכות הוא חג האסיף.

כמו כן, הלוח העברי האמיתי (מה שאנו מכנים "עברי", הוא בעצם בבלי") היה ממוספר במספרים. החודש הראשון, השני, השלישי וכד'. אך שרד לוח אחד קדום והוא "לוח גזר" שגם הוא לוח חקלאי. בכל חודש מוזכר בו פעולה חקלאית.

מתוך וקיפדיה.

יַרְחו אָסִ(י)ף - שני חודשי אסיף - תשרי וחשוון.

יַרְחו זֶרַע - הזריעה בכסלו וטבת.

יַרְחו לֶקֶשׁ - שני חודשי זריעה מאוחרת - שבט ואדר.

יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה) - חודש עקירת הפשתה - חודש ניסן.

יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע (וֹ)רִם - חודש קציר השעורים - חודש אייר.

יֶרַח קָצ (וֹ)ר וְכַלֵּ(ה) - חודש סוף הקציר וכנראה קציר החיטה - חודש סיוון.

יַרְחו זֶמֶר - שני חודשים של בציר - תמוז ואב.

יֶרַח קֵץ - חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ, למשל תאנים - חודש אלול.

נהוג לראות את ט"ו בשבט כ"חג האילנות". אך זה לא מדוייק. כי ט"ו בשבט מסמל בעצם את תרופת האביב. השדות מלאים בפרחים צבעוניים בעלי ריח משכר. השקדיה הזריזה פורחת ומבשרת את פריחת יתר העצים, בקיצור, אנחנו נמצאים בתקופה הטובה ביותר לטייל בחיק הטבע.

יש לנו ארץ נהדרת, הבה נשוטט בה לאורכה ולרוחבה.

ממני : שלום הלוי הקריתי .