הגר ושרה

לטובה

מעניין, נראה שבגלל שהגר מצריה, את כותבת סביבה שיר ארוטי ממש

{אבל בטוב טעם}   שלא כמו בשירי האהבה  שלך, שבהם הארוטיקה מעודנת.

יפה להתאים לכל דמות גם מיניות מיוחדת משלה.

לאלישבע,

אין קשר לזה שהיא מצריה.בין שתי הנשים האלה היו בודאי מחשבות שעלו מתוך הדימיון של כל אחת מהן"מה הוא עושה איתה עכשיו.האם גם איתה הוא עושה כך וכך שהוא עושה גם איתי?"המחשבות הארוטיות האלה מתבקשות במצב כזה.דווקא מצד הנשים.

תודה שהגבת

לבתיה,

שלום לך.עוד לא ניפגשנו והנה עכשיו.אז נעים מאד.ועכשיו לעניין.הדילמה של שרה היתה להישאר בלי ילדים,שבאותה תקופה זה היה הדבר הכי נורא לאשה,(ועוד כאברהם רוצה להיות אב המון גויים)או לקחת אשה שתהיה הרחם שלה כאילו .אבל הזמן עשה את שלו ואת יודעת מה שקרה אחר כך..אז בקשר לדברייך,אני חושבת שלא היתה לה אפשרות אחרת.

תבואי לבקר שוב.

טובה

האינטואיציה והשכל הם אותם התכונות המאפשרות לאישה לחבר שתים ועוד שתים ולקבל את התוצאה הרצויה. ידעה שרה מה ולמה מגרשת את הגר.

שיר יפה אהבתי.

תמונה מהממת הבאת לנו.

שבת שלום

שיר אהבה מקסים, טובה!

הייתי נהנה יותר ממנו לו לא הייתי קורא את הפתיח, ההקדמה שכתבת.

לא אכנס לשיר עצמו, ושבחים כבר קיבל ובצדק, אך תגובה לתגובות שמתעלמות מאורח החיים של ימים אלה ולייחס של "בינו לבינה". הצעת פילגש לגבר שהיא שפחה של האישה היה דבר נפוץ ומקובל. הנולד היה נחשב ליורש של אביו והאישה לא ראתה זאת "כגזילה" ממה ששיך לה.

הייתי מרחיק לכת ומהרהר ביחס ה"מתירני" של התקופה הזאת היחסיים שבין בני זוג. הרי גם אברהם אבינו ואפילו יצחק בנו (אם נסתמך על פרשני הכתובים) נידבו ומסרו את נשותיהם לאחרים על מנת לשמור נפשם.

אולי היחסים היו יותר מתירנים אפילו מימינו אלה וזה לא נחשב כחריג בעיני האדם, להבדל מאלוהים שראה בזאת פשע. וגם כאן העונש הוטל על אלה שלא חטאו. (סתם חומר למחשבה). 

אין במלות השיר שנאה כלפי האישה האחרת.יש קנאה בין השורות, געגועים. בעיקר יש בו אהבה וגעגוע לאהוב בין אם מדובר במשולש אברהם, שרה והגר, ובין אם מדובר בכל סיפור אהבה אונברסלי אחר.

שבת מבורכת!

לטובה היקרה.

הטבת לתאר את רגשותיה של שרי (לא שרה), רגשות של אישה שאישה אחרת נמצאת בזרועות בעלה.

אך, בעצם שרי נתנה את הגר שפחתה , לאברם אישה כאישה, לא כפילגש כנהוג.

מאחר ושרי הייתה אצל אברם כיבמה ולא כאישה ראשונה, לשרי היו שמורות זכויותיה כ"יבמה". אך הגר נישאה לאברם כאישתו הראשונה.כי הוא לא התחתן עם שרי. לכן נכתב  טז,ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה. 

יש כאן דקויות שלא רואים אותן בקלות . ולצערי הרבנים לא מבינים אותם כלל .

על כך נוכל להרחיב בשבוע הבא , כשאדבר על הפרק הבא, פרק ט"ו .

בכל מקרה, יפה כתבת. מבלי להוריד מכבודה של אף אחת.

הרהורי אישה שאישה אחרת נמצאת בזרועות בעלה . הוא מקור לקינאה . ואת תוצאותיה של קינאה זאת, איש אינו יכול להבין או לשער.

לג'אבר קובאטי,

ראשית תודה על התגובה המפורטת.

שנית,מעניין,המתירנות.לא חשבתי על זה.אבל מצד שני,זה לא היה כמו כיום מאחורי הגב.כל אשה ידעה עם מה היא מתמודדת.חוץ מזה המטרה היתה להרחיב את ממדי המשפחה(עלאק).

בכל זאת,הרגשות לא השתנו.הקינאה בודאי היתה שם למרות הכל.

תודה על תגובתך

למקסימה,

בגלל השידרוג,רק עכשיו ראיתי תגובתך.תודה.אבל הפילגש אז לא היתה כמו כיום,מעין אהבה אסורה.אלא היא היתה אשה חוקית מדרגה פחותה והכל ידעו על כך.זה לא היה בגנבה או מאחרי הגב.

לשלום הלוי,

סלח לי.רק עכשיו ראיתי תגובתך.קראתי בעיון.אין לי מידע על כך ששרה לא היתה אשתו,למרות המובאה.כי הרי הפילגש גם היתה בעצם אשתו של הגבר,רק אשה בעלת דרגה פחותה.אבל אשמח לקרוא מה שתכתוב בהרחבה בנושא.אולי אשנה דעתי.

תודה על התגובה.

לטובה

 מעניין, אף פעם לא התעמקתי בשאלה הזו של שיפחה  לבעל כאשה שניה  ושלישית ואולי גם רביעית  והלאה כפי שהיו ליעקב . ההגדרה אינה משנה את התמונה  שזו אשה שניה .  אם כך אנו יכולים להסתכל עתה בזוית ראיה שונה אל המנהג של המוסלמים לשאת כמה נשים  שהרי כך עשו אבותיהם ואבותינו. אני יודע  שהיהודים בתימן נהגו גם כן לשאת שתי נשים  ,המשך מסורת שנשתמרה בעולם השלשי. אז אולי היינו צריכים ליעץ  לאירופים לשאת כמה נשים וכך להציל את הדור הבא . התחזית אומרת שילודה של פחות מ- 2.3  ילודים למשפחה אינה מאפשרת קיום הדור הבא. אז עם שלוש נשים אפשר לעשות לפחות  3 ילדים  וכך ימשיכו הספרדים להתקיים (היום 1.1. למשפחה)  וכן הצרפתים (היום 1.8 למשפחה)  אולי כך יהיו גם  פחות מלחמות. יהיו עסוקים יותר באהבות. חחח. וואו לאן גלשנו.  ועל השיר  עוד לא התיחסתי. אז מה יש להוסיף אחרי ההלל.  כרגיל נהנה לקרוא את שירייך