אמרות כנף (תובנות - לחיים)

22)  שפה אובדת ...פער הדורות הולך וגדל...הצורך לנהל שיחה יומית בין הנוער למבוגרים . והנה לכם מספר-מונולוגים אקראיים בחיי היום-שלי   תוך כדי צעדת-בוקר  לפתע...באה-בחורה בשנות-העשרים בקושי.. הלבושה...כמו "זנזונת"...הליכתה מתנדנדת על עקבים-גבוהים...עיניים-מזוגגות ספק משתיה ו/או סמים ונעצרת-מולי...היא יש-לך שיחה ? אני לא...אני לא שומע שום-שיחה. היא כאילו...יש-לך שיחה בכיס ? אני אין-לי שום שיחה ואיני-נוהג לדבר מהכיס. היא תלווה-לי כאילו...10 שקלים למונית ? אני אין-עימי כסף...אני באמצע הליכת-ספורט. היא איזה באסה...הכל-נאחס על-הבוקר. אני ...מתחמק ועוקף אותה. מפגש על-ספסל בשדירה אבאלה...מה-קורה ? (בחור-צעיר)  אני...כאן לא קורה מאומה...הוא ...באמת שמעתי סירנות...אז...היו-כאן מהומות רציניות הא ..? אני כן...כן...וזה-נגמר. הוא יש-לך כאילו סיגריה בשבילי ? אני לא...אני לא-מעשן.  הוא וואלה...שומר-בריאות יאני ? אני ...קם ממקומי ופוסע לעבר-הים. ליד הסופר ...פוגש את השכנה. היא...האלן...אני...שלום גם-לך..מה שלומך ? היא ...דבש...הכל-דבש. ופונה לדרכה. אני משוכנע שנתקלת בשיחות-דומות...אני-בטוח ש...אליעזר בן-יהודה לא נח-לרגע ונידהם מפניני-הלשון המתחדשות-לבקרים בארצינו. טוב...אין-לי ברירה אני מנסה להתאים את-עצמי לדור הצעיר. גם הקפדה-יתרה לא-כדאית...והנה מה-שקרה לגברת-אהובה...המורה לעברית מירושלים-הבירה (זכרה-לברכה). כן...זה-ארע בחופשת-הקיץ...היא ירדה לכנרת כמו כל-ירושלמי שזקוק למקווה-מים..וגם העזה לטבול עצמה-בימה. אבל...הרוח סחפה-אותה לעומק. והיא החלה-טובעת. ואז בגרון-ניחר זעקה...הושיעו...הושיעו. קבוצת נוער שהיתה על-החוף...שמעה זעקות אבל...לא הבינו מה-בדיוק מתחולל שם-בעומק. ואהובה...ממשיכה...הושיעו...הושיעו. אוזני-הצעירים מתחדדות תוך ניסיון להבין את פשר-המילים. עד שהפיקח -בחבורה פסק...אין-מה לדאוג...זו עוד תיירת-נוצריה שמחפשת את בן-האלוהים ולכן צועקת...ישו...ישו...ישו.  וכך...אהובה קיפחה את-החיים על-מזבח השפה העברית.  התובנה שלי...    הקפדה יתירה מקצרת-חיים    להתראות !