הבטחה יש למלא

הבטחתי לרשום את הקורות אותי בעת אשפוזי בבית החולים.התחלתי לחשוב מאין להתחיל וראיתי כי זו בעיה, מאחר וזו הפעם הראשונה שאני מאושפז גיליתי עולם חדש מהמון בחינות, משל נסעתי לארץ זרה ורחוקה שהדבר היחיד המוכר לי באופן חלקי זו השפה.החלטתי לבסוף להביא תמונות אשר יצרו פסיפס של ישראליות שלא הכרתי.

ביקור רופאים ראשון

הובאתי למחלקה בשעה ארבע לפנות בוקר ובשמונה היה ביקור הרופאים הראשון.

הנוהג במחלקה הוא כי בשעה שמונה ישנו ביקור רופאים מהיר בו לוקחים חלק כל הרופאים הבכירים.ראשון נכנס מנהל המחלקה איש נחמד וחייכן ואחריו כשבעה רופאים שהצטופפו מאחריו.הוא שאל אותי על הסיבות לאישפוזי והתעניין בפרטים אשר יתנו לו תמונה עלי. בין השאר שאל אילו תרופות אני נוטל ואני מניתי אותן פרט לאחת אשר שכחתי את שמה ,אך זכרתי את יעודה. הרופא זרק שם וכששללתי אותו החלו שאר הרופאים כל אחד לזרוק את ניחושו כשאני שולל וכך התחיל סיבוב שני וכשסוף סוף התחלתי להנות מהסיטואציה הצליח אחד הרופאים לנחש ואני נזכרתי ואישרתי זאת וכמעט צעקתי לו "שתי נקודות"

משהו קשור לעניין שתי הנקודות

ביום ששי בבוקר מגיע בני הטוב ושולף מתרמילו אריזה ובה רדיו טרנזיסטור קטן עם אוזניות. הוא תרץ את הקניה בכך שהוא לא יכול לדמיין שתעבור עלי שבת בלי שאאזין לתוכניתו של יצחק נוי ואכן כך עשיתי.

למקלטי הרדיו הקטנים ישנה בעיה בייצוב התחנות וכך מדי פעם יש לכוונן מחדש. וכך במוצאי שבת תוך כוונון שמעו אוזני קול שהיה קשה לי להאמין שאני שומע אותו. היה זה שמואל רוזן בחידונו השבועי.הדבר החזיר אותי למעלה משישים שנה אחורנית. להשלים את התמונה היה גם המשתתף המאד ידען שמואל חביבי וכאן עדיין זוכים בשתי נקודות. (בדקתי וראיתי כי שמואל רוזן יהיה בחודש דצמבר בן 90)

על המחלקה והאנשים אכתוב בקרוב וגם על מה שלי אישית האשפוז עשה ( ברמז: יצאתי אדם יותר טוב)