מתנדב באהבה

לאחרונה התחלתי להתנדב בבית ספר יסודי - ביקשו מישהו שיוכל לאסוף את הילדים כשההורים מורידים אותם מהרכב וללוותם בבטחה לכיתה. זה היה רעיון של הבן שלי שאמר שיש בי הרבה חום ואהבה לתת וגם התכוון ככל הנראה לזמן פנוי. כשהייתי אבא לא הייתי הרבה בשביל הילדים שלי, כמעט לא ליוויתי אותם לגן או לבית הספר. זה היה עידן אחר. הבת שלי כבר בגיל 4 הלכה לבד, חצתה כבישים, לא היתה את המודעות של היום - שרק בני 9 ומעלה הולכים לבד. היום קשה להורים לשחרר, אולי מהפחד ואולי כי הילדים באמת שקועים באייפון שלהם במקום בתנועה שסביבם. כך או כך אני משכים קום פעמיים בשבוע, עומד ליד השומר ליד השער ומחכה למכוניות שיעצרו - הבלגן שיש בבוקר הוא נוראי. הורים רבים על חניות, הילדים בוכים כי הילקוט מתלכלך להם או סתם כי הם התעוררו במצב רוח רע, ההורים חסרי סבלנות, המורים גם הם עושים פרצופים - בהתחלה היה לי מאוד קשה להסתגל לאווירה הזו אבל אחרי כמה חיבוקים מילדים בכיתה א', שככל הנראה יש בהם עוד תום ורכות, הגעתי למסקנה שזה עושה לי טוב. אני ממליץ לכם בחום לבדוק אם גם אצלכם יש פרויקטים מהסוג הזה.