תל אביב עיר מסוכנת  

אני הולך לעתים קרובות ברחוב אבן גבירול בתל אביב. רחוב בתי הקפה והבליינים, קצת תחליף למה שהיה פעם דיזנגוף ולפניו אלנבי - מקום לשוטט בו וגם לשבת ולצפות בנוף המתחלף. אבל מה שלא היה פעם, יש עכשיו: אופניים חשמליים וגם קורקינטים חשמליים. סכנת נפשות.  

העיריה תלתה שלט. למי איכפת?

מותר לאופניים לנסוע על מדרכות בשבילים מסומנים. מותר לנסוע 25 קמ"ש, אבל במאקו מצאתי פרסום שהם עשויים להגיע עד 80 קמ"ש. יותר נכון לומר עלולים. האם הרוכבים שומרים על המהירות המותרת? האם הרוכבים עושים זאת רק במסלולים המסומנים? התשובה לשתי השאלות היא שלילית. הם מצפצפים. עלינו. לא בצופר.  
מי שהולך על מדרכות אבן גבירול, מסתכן. כדי שלא נטעה, פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי במהלך 2018 נהרגו 19 רוכבי אופניים חשמליים ורוכב קורקינט חשמלי. אל תשמחו, כי 2,000 בני אדם נפגעו מכלים אלה.
 האם דוהרי האופניים נתפסו ונענשו? מסופקני.  
תארו לעצמכם, שאופניים חשמליים דרסו אדם ברחוב. הרוכב נתן חשמל ודהר. אם מישהו היה עד לתאונה, יכול היה לומר: הצעיר ההוא עם החולצה הכחולה הוא שדרס וברח. גם פקח עירוני לא יצליח להשיג את הדוהר ופוגע.  
אין מספר לאופניים. שר התחבורה הכושל לשעבר, ישראל כץ, התנגד בתוקף לקבוע מספרים לכלים זעירים ומסוכנים אלה. הוא לא זכר, כנראה שבימי המנדט ועם קום המדינה היו מספרים לאופניים (ללא מנוע!) וכעבור שנים, אני רכבתי על טוסטוס, אופנוע זעיר, שהיה לא יותר מאופניים עם מנוע. היה לי מספר וקבלתי אותו רק אחרי שעשיתי טסט.
העיריה בתל אביב קבעה שלטים, שבהם הזהירה על הטלת קנסות של 250 ש"ח למי שייסע על המדרכה שלא במסלולים המסומנים. אז זה עזר? מי שם לב?
בגבעתיים, לשם שינוי, ראיתי שלט: "אסור לרכב על המדרכה". נהדר!

מכנסים עם כיסים (בחוץ)
מפעם לפעם אני רואה ברחוב צעירות חטובות עם מכנסי "מרבה רגליים" והכיסים בחוץ. אופנה.  
אז מסתבר, שהאופנה תמיד מתחדשת. פעם, בערך כשקמה המדינה, היו נערים, בוגרי בית ספר יסודי ובני גילם שהלכו עם מכנסי חקי קצרים של אתא. אלה, שחשבו עצמם שהם "גברים", קיפלו את המכנסיים ודאגו להוציא את הכיסים החוצה. להראות.  
היום, המכנסים הקצרים של הבנות, תמיד, ג'ינס. גם זה מעורר זכרונות. חבר שלי בגימנסיה קיבל מאביו מכנסי דוגנריז. הם לא היו מוּכרים בארץ וכך קראו להם אז. מסתבר, שייצר אותם הנרי דיוויד לי, שנולד ב-1849 בוורמונט. הוא החליט כי "הבגדים יהיו ברמת איכות שתאפשר שימוש רב". היו אוברולים, ז'אקטים ודונגָריז ואלה המכנסיים, ששירתו את פועלי אמריקה. היום הם קרויים מכנסי ג'ינס.
מבטיחים אבל...
אמר חכם סיני זקן: "מה שהבטחתי, אני מקיים. מה שלא מובטח - לא קיים".
אני בטוח, שבמערכת הבחירות הנוכחית אומרים. אינני בטוח שמקיימים.

הערה: התמונה נכנסה במפתיע, לא באשמתי. 

יאיר דקל