רחובות העיר.

שמים של סתו.
שוב לא שקט.
רעם תותחים מהדהד
במרחב.
ושאגת מטוסים,
בשמי התכלת.
עייפות. עיניי עצומות
אך לבי ער לקולות.
רכב צבאי עוצר על יד
שער של בית.
'האם זה סימן לדאגה'.
הבן במלואים והנכד חייל
משרת אי שם בדרום.
אני מבוגר, מזמן מחוץ
למעגל הלחימה.
נועל שערי דמיוני, לא
נותן לו לפרוץ.
'תרגע בן אדם,
'הרכב הצבאי, לא
חונה על יד ביתך'.

שלוש לפנות בוקר.
רחובות העיר ריקים.
רק פנסי הלילה דולקים
בעליזות מזוייפת.
שלוש בלילה/בבוקר,
אוזניי קשובות לרחשים
לחדשות הנוהרות כל
הלילה. 
מחכה למחר, לשובו
של  השקט המתמהמה.