שירת הזמן.
שירת הזמן
מנגינתו מלווה אותי
משחר ילדותי.
אנוכי משול לספינה
בים תפילות ומנגינות.
כמו דגלים על ראש
התורן, מתנוססות
המנגינות ברוח.
נושאות ריחות וקולות,
רחוקים.
ופנים שנמחקו במגב
הזמן.
ים החיים נצחי, בתוכו
אני מהלך בין הזמנים.
צף על פני הימים,
כמו אגרת בתוך בקבוק
נישא בין גלים.
אך סופה של זכוכית
להתנפץ בסלע אלמוגי
ראשון, זוהר.
וגם אם אגיע לחוף,
גלים מלוחים מוחקים,
זו אחר זו, עד האות
האחרונה אותיות
האגרת.
למוצא לא נותר דבר
לקרוא, לזיכרון.
על כן, קורא שירת חיי
בעודי חי מהלך על פני
הימים, תחת שמש
וירח היקום הזה...
התשובה שעלתה לי אותו רגע לראש,
'מוטקה', תחנה אחת בדרך, כשעצרתי לנוח.
("על כן, קורא שירת חיי
בעודי חי מהלך על פני הימים").
תודה מירי היקרה. בריאות ונחת.