ומהו האדם

היי תקווה ...

אקח את הפן ההומוריסטי שבך ואזרום ...

לעיניין החמור חיוך....לעיניין הכלב חיוך .ולעיניין הקוף גם חיוך.

לעיניינו של האדם צחוק הגורל..אכן זו בערך המציאות..(צוחקת)

תקוה ...יפה-מאד   המשיכי בבדיחות שכאלה.  בינתיים זו הייתה המוצלחת-ביותר (לדעתי)

לתקוה,

סיפור חמוד.יש בו גם חכמה רבה.אבל זה סיפור לא מהתקופה המודרנית ביותר.בשנים האחרונות,בין לבין שהוא קופץ אל הנכדים ויש לציין,נהנה מאד וחוזר לנעוריו בעצם,הוא גם לומד בין לבין הוא גם יוצר,גם כותב במוטקה,יכול לחזק קשרים עם חברים,יש לו זמן לנגן,על כלים שלמד פעם,יכול אפילו לשבת בבית קפה עם חברים,בלי שהפעם התינוק בעגלה יבכה ויצטרך לקום,או שתצטרך להיניק אותו,בעצם בשנים האחרונות של משך חייו,אם הכין עצמו כהלכה לתקופה הזו והוא מתעמל ואוכל נכון,אז הוא בעצם עושה מה שמתחשק לו,מה שהוא רצה לעשות כל חייו,גם כסף כבר יש לו,אם יש לו פנסיה,אז הוא מרשה לעצמו סוף סוף לנסוע לחוץ לארץ,לקנות מתנות לנכדים,ועוד ועוד.אז בעצם אז הוא חי כמו מלך.

אבל הסיפור חביב מאד.בכל פעם שאני שומעת אותו,אני נהנת מחדש.

לטובה ומקסימה גברות נכבדות...לדעתי כשמספרים בדיחה אין-טעם להתווכח עם תוכנה. אם היא טובה..צוחקים וזהו.  ואני שמרבה להתבדח הנה לכן על-תגובה אופיינית הדומה לזאת שלכן.   אני מספר לחברי בדיחה שתחילתה...פעם אחת היה-רומני (כעת החבר קוטע אותי באמצע) ושואל בדרמטיות...מאיזה איזור ברומניה היה האיש שאתה מספר-לי.  נו...הלו  ראבק תן לסיים בדיחה מה חשוב כעת מהיכן האיש . ואתן נשים נבונות ש...בוודאי תבינו את-ההקשר לתגובתכם אודות בדיחה-נטו לשמה שטרחה עבורינו תקוה. לכן...מיותר לטעון אודות-ערכה או-דיוקה ההיסטורי    

חיי אדם 

מילים: דן אלמגור

לחן: בני ברמן

קיימים 3 ביצועים לשיר זה :

בני ברמן, העופרים וישראל גוריון.. הללויה!!!שיר-ענק!!!

כשברא אלוהים יצורים בעולם, 

עשרים שנות חיים הוא חילק לכולם: 

עשרים שנות חיים ליונק ולעוף, 

לדג לברווז לאדם ולקוף. 



אמר האדם: "אלוהים אדירים, 

אינני רוצה כבר למות בן עשרים 

הוסף לי שנים קצת יותר מלכולם, 

הוסף, בחייך היה בן אדם!" 



אמר החמור: " בחיי, אלוהים! 

הבט על חיי ואמור: זה חיים? 

אם לא די לאדם בעשרים השנה 

אתן לו שמונה משלי ‟ מתנה." 



אמר גם הסוס: "אלוהים כל יכול, 

נו, מהם חיי? רק לסחוב ולסבול. 

יספיקו לי עשר שנים בעולם, 

השאר - אנדב לטובת האדם". 



כך זו אחר זו החיות שם נגשו 

לגרוע שנים מחלקן הן ביקשו, 

הכלב, הקוף, החזיר, השפנים - 

תרמו מרצון למגבית השנים. 



ישב אלוהים עירני וקשוב, 

רשם כל תרומה במכונת החישוב, 

לבסוף הוא לחץ על כפתור המכונה - 

"נו, טוב, קח עד מאה ועשרים שנה". 



מאז האדם חי חיים משונים: 

הוא חי כאדם את עשרים השנים 

ואז את חובו הוא מחזיר בלי היסוס. 

עובד כמו חמור ומזיע כמו סוס 

כפרד עקשן ורועד כחתול 

אוהב כשפן וזוחל כשבלול 

רעב הוא ככלב, זולל כחזיר 

לבסוף - כמו הקוף נשמתו הוא מחזיר. 



כשברא אלוהים יצורים בעולם... 

תקווה

בדיחה    אלגוריה    הבחנה   או דימוי פשוט למצב מורכב.......

מסכימה עם טובה ומקסימה

יש עליות וירידות בחיינו , האדם , אופי האדם, הכלים שקיבל בילדותו, הם יקבעו , יכתיבו, באם נהייה כמו החמור הכלב או הקוף.

אנחנו מקבלים הרבה אהבה כאשר אנחנו נולדים, מקבלים הרבה כבוד, כאשר אנו מתים, צריך רק ללמוד לנהל את הזמן בין לבין!!!!

יום טוב

תקוה,

מאד השתעשעתי מתיאור הבריאה שלך -אכן האדם הוא הבריאה הכי משעשעת וגם הכי מעצבנת.בזמן שכל היצורים מקבלים בהבנה את תוחלת החיים שלהם-האדם תמיד מקטר..ואם הוא יהודי ודאי שמקטר עוד יותר.

היי תקוה. הצחקת אותי .אחלה סיפור וחוש הומור  שלך מאוד אוהבת. אגיד לזכותך.את לא מעליבה

ולא  פוגעת  באף אחד.  זה דיי נדיר בזמנינו. תודה  לך..

היי לכולם,,,שמחתי שאהבתם  ,,ותודה לכל התגובות החמות ...שמחתי לקרוא את תגובותכם...

                לתקווה אגדת האדם והחיה ושנות חיהם.

                 לפי השקפת מסוימת שהעברת.