העורב והשועל

העורב והשועל.

לחלי ובני, שגרו בכפר ליד היער, היתה מחלבה. למחלבה הביאו רפתני הכפר את החלב שחלבו מפרותיהם, חלי ובני פסטרו את החלב ( פסטור - הליך להשמדת חיידקים), היפרידו חלק משומניו, שמהם ייצרו חמאה וגבינות , ארזו ושווקו לחנויות ומרכולים בכל רחבי הארץ, וגם לקחו מעט לעצמם, לארוחת בקר.

בקר בקר, השכם בבקר, ישבו חלי ובני במרפסת ביתם לארוחת בקר, טרם יציאתם לעבודה. פזרו פרורים לצפורים, מזגו חלב לקערית החתולים, ושמו חריץ גבינה לעורב – שחטף במקורו התעופף והתיישב על ענף.

והשועל עמד בקצה היער, הביט וקנא. גם הוא רוצה...

ניסה השועל את מזלו אצל העורב: "בקר טוב עורב" “בקר אור" ענה העורב. חריץ הגבינה נפל ממקורו, השועל חטף ונעלם ביער.

מדי בקר ברך השועל את העורב, וזכה בגבינה שנפלה ממקור העורב המנומס.

בקר אחד העורב לא ענה. התחנף השועל אל העורב: “עורב עורב, שיר לי שיר בקולך הערב".

העיף העורב מבט ערמומי בשועל, בלע את הגבינה ושר:

גבינה לי, גבינה לי, גבינה לי טעימה...🎼

(הורטיוס, איזופוס, קרילוב ועוד מתהפכים בקברם....)