בעת הזו.

בעת הזו.                  
עם הגיל המתקדם דאגתי לאט, לאט, לרדת מסולם הרשיונות, בהם החזקתי. (טרלר + רשיון הסעה, עד 50 נוסעים + רשיון צבאי העלאת רק"ם (רכב קרבי משוריין, למטוסים),
רשיונות ששימשו אותי משך שנים בעבודתי, ובצבא.
ירדתי מטה, מטה עד לרשיון ב', (פרטי) בלבד.
(גם רשיון הנשק שהיה ברשותי החזרתי).
שמח שהשתחררתי מהרשיונות הללו שעבר זמנם, וכבר לא רלוונטים.
ולמה אני כותב את הסיפור הקטן הזה, בעניין סולם הרשיונות אליו טיפסתי לצורכי פרנסה,
וממנו ירדתי מטה עד לרשיון... ב'?
זה בגלל הרעיון המנקר במוחי, זמן מה, אני משתעשע איתו לאחרונה. להחזיר בשנה הבאה (חודש אוגוסט 2021 אגיע לגבורות), ולהתפטר גם מרשיון ב', האחרון. 
רעיון, בגללו אני חוטף מהאשה שלי, על הראש.
היא מבקשת שלא אחזיר (בשנה הבאה) את הרשיון למשרד הרישוי, ושאמשיך לנהוג.

כעת, בדרכי לסופר, לקנות חלב ושוקו, כששתי ידיי על ההגה, במכונית המשפחתית הקטנה, אני חש הנאה נעימה מהנהיגה, ומן העובדה שאני בכושר טוב, ועדיין נוהג.  (אשתי גם נוהגת).
לנהיגה יש פלוסים, וגם מינוסים רבים.
בכל זאת (אם לא יקרה איזה דבר בינתיים). אמשוך עוד קצת להחזיק בהגה.
ועד שנה הבאה, עוד חזון למועד. (חיוך).