סגר זאת תוצאה של אי אמון

"אני הייתי היסטרית. שמרתי על עצמי וקיימתי את כל ההוראות. בכל זאת נפלתי לקורונה.
"מחלה מגעילה. שכבתי עם חום, כאבי ראש וקשיי נשימה. לא יכולתי לזוז והרגשתי רע. אחרי ששכבתי יומיים במצב רע, התחלתי להתאושש ולקח עוד זמן עד שעברו ימי הבידוד ונבדקתי ונמצאתי נקיה", סיפרה לי ידידה שעברה את הקורונה.
- אז זהו? עבר ודי?
"לא. המחלה עברה וחזרתי לעבודה. אבל יש תוצאות - קצב לב מוגבר. בלתי רגיל. אני צריכה לקבל טיפול. שמעתי על מקרים הרבה יותר חמורים –תופעות לוואי קשות, שאינן עוברות.
מעניין למה אין יודעים את זה. מישהו בצמרת הולך על קו ההסברה של איומים והפחדות. יש לנו ממשלה מנופחת של 34 "גאונים" ואיש לא דואג שהעם יבין שקורונה היא מחלה קשה שאין לה חיסון.  אנחנו לוקים בהבנת העניין. מרוב הפחדות וזיגזג בהחלטות, נשארים האזרחים נבוכים: פותחים עסקים או סוגרים? בבתי ספר מלמדים או יושבים בבית ובוהים במחשב? ובאלו ימים איזה כיתות פתוחות?
התוצאה של מערכת ההפחדה הנמשכת, אחרי הפצת השקרים האינסופית, איבדנו אמון. ואז מה קל לקברניטים מאשר להכריז "העם אשם. לא שומרים על ההנחיות"... כך אני שומע בטלוויזיה אנשים אומרים שקורונה זאת לא מחלה רצינית, סתם שפעת, או שמסבירים בהתרגשות, שמנסים להטיל אשמה על מגזרים מסויימים (חרדים, ערבים) כאילו רק בהם נפוצה המחלה.
בטלוויזיה נפתחות מהדורות החדשות  כשהמגישים רציני פנים מודיעים על מספר הנפטרים מקורונה. האמנם מקורונה?
בדיקת החדשות תגלה, שרבים מן הרשומים כ"מתי קורונה" לקו במחלות אחרות (לב, סרטן, זיקנה) ובקלות מחשב נרשמו כנפטרים מן המחלה.
כדי להרבות שמחה, מוסיפים ומספרים לנו בדיות והאמון הולך ופוחת. וכשאין אמון, מה קל מאשר להכריז על סגר. כך למדנו בשירות הצבאי – פקודה מבצעים. הכי קל לתת פקודה. להסביר? לשכנע? לא אצלנו...
אני זוכר בשירותי הצבאי בגדוד תותחנים היינו בהרי רמת נפתלי ותותחינו מופנים אל רמת הגולן שהיתה אז בידי הסורים. כן, זה היה מזמן. הקע"ת, בדרגת סג"מ או סגן, העמיד אותנו בשורות במסדר והודיע, שצריך לנסוע אל ההר ממול, סמוך לגבול הסורי. "אם יהיו מתנדבים, לא אתן פקודה". אמר והסביר ש"צריך לנסוע בקומנדקר מוסווה ולעורר את הסורים לירות בחיילינו – מתנדבי הסוללה – ואז אנחנו נשיב אש מן התותחים".
נמצאנו שלושה מתנדבים. גם אני, שהייתי כבן 19 או 20, התנדבתי. טיפש צעיר.
עלינו לקומנדקר, חיברנו עוקב מים, "הסווינו" אותו ברשת ויצאנו למשימה על קו ההר ממול.
למזלנו, הסורים לא ירו בטפשים הצעירים וחזרנו בשלום אל חיק הסוללה. אבל ידענו, שאם לא יהיו מתנדבים – תהיה פקודה. גם שרינו יודעים את זה, כאשר הם מתכוננים להטיל סגר על המדינה. השרים יודעים שסגר זה קל. לא צריך לחשוב. נתונים פקודה והציבור מבצע. או אולי עכשיו, כשרימו אותנו, לא נקיים את הפקודה?

זהירות רמאים
כולם יודעים, שאין לי חשבון פייפאל, מלבד מישהו שמזדהה כ"פייפאל" ושולח לי הודעות רמיה במחשב. הכותב מבקש שאמסור את פרטי החשבון (שאין לי).
למדתי, שלא לתת פרטים לאף אחד שפונה אלי. אם ארצה לתת פרטים – אתקשר בעצמי לטלפון שאני מכיר את מספרו.