שנותינו היפות.

'לפנינו, הן'.

"איך?"

'שנותינו האחרונות, בידינו לתכנן אותן, איך הן תהיינה'.
"חח.. ואם מחר תמות?"
'אולי, אך כל עוד אני חי, נושם, אני יכול לתכנן את המשך שנותיי'.
"איך? תן דוגמה...".
'ראשית, מקציב את מספר השנים שלדעתי תעמודנה לרשותי, אותן אחייה.
"כמה שנים אתה מקציב?"
'נניח אחד עשר שנים מהיום'. (אהיה אז בן תשעים. גיל יפה).
"או קיי, אחד עשר שנים מהיום, נניח קיבלת".

'אחת ההנאות שלי, שחיה. כשאני שוחה אני מפליג בדמיון,
ותוך כדי שחיה, רוקם סיפור להנאתי', סיפור העולה בראשי'.
כשגרעין הסיפור קיים, באופן טבעי מתווספים פרקים.
פרק ועוד פרק, ועוד אחד... כבר אספתי לא מעט פרקים'
להמשך הסיפור'.
הנושא תמיד אהבה, בינה לבינו.
'היא מוסלמית קנאית. הוא יהודי, (אכן האזור הגאוגרפי משפיע).
העלילה מתרחשת באחד האיים באוקיאנוס השקט.
תחילה חשדנות, איבה, ומחשבות על רצח, מצידה.
עד לתפנית דרמטית המתרחשת בסיפור. תפנית המשנה
תפיסת עולמה, לגבי החיים, והגבר הזר.
"הסיפור מזכיר לי קטעים מספר שכתבת לפני עשר שנים.
"ניצול אוניה טרופה, נסחף לאי באוקיאנוס, בו חיה נערה, בדד.
הגבר והנערה באים מתרבויות, ומעולמות שונים...".
ינכון, יש דמיון מסוים בין שתי העלילות, אך רק מעט.
"התמים האחרון" (שם הספר), כתבתי לפני עשר שנים,
(532 עמודים)'.
הספר הקרוב, עדיין אין לו כותרת, אך היא תגיע תוך כדי...'

"בהצלחה ידידי, המשך לתכנן שנותיך הבאות.
שנאמר: "המתכנן את יום המחר, מאריך שנים..."