פרק הסיום - השאלה והתשובה
והכרת את....וכאן אמרה את שמה של אהבת ילדותי האהבה הראשונה והמתוקה שלי. נשארתי תקוע במקומי כאילו מיסמרו אותי לכיסא גופי נדרך כקפיץ, בהרף עין הבטתי סביבי אולי מחכה לי הפתעה ואהובת נעורי נמצאת כאן ממש בבית הקפה הזה וחוששת להפתעני בפגישה פתאומית בלתי צפויה. הבטתי שוב באורה ובבעלה שישבו מתוחים מולי, הבחנתי בידהם השלובות זו בזה מתחת השולחן. אולי באמת מחכה לי הפתעה ובאלפית השניה דימיינתי לעצמי כיצד אני קם מכסאי לקראת, שום דבר לא יעצרני לחבקה אל חיקי, לא איכפת לי מכל יושבי הקפה שמסביבי ולא איכפת לי מכלום , האפשרות לאחוז שוב אחרי עשרות שנים ולו פעם אחת באהבתי הראשונה העבירה בי תחןשות של חום וכמיהה שלא ידעתי דוגמתם קודם לכן.
כן, עניתי. היא נמצאת כאן ?
לא, היא לא נצאת כאן אבל אני ביתה.
נשברו כל המחיצות, אורה ובעלה הפכו כהרף עין לשותפים בחלק יקר בעברי, עשרות שנותי שעברתי מאז פגישתנו האחרונה עם אהובת נעורי כאילו ולא היו. הושטתי ידי מעל השולחן וחפנתי את ידה ברוך ואהבה, איזה כייף חשבתי לעצמי.
טוב אמרתי, אני שלך, מה הסיפור ?
תישמע ונקבה בשמי, מה שאומר לך נשמע הזוי אבל כנראה זאת האמת. אני בת יחידה לאימי, אבי נפטר לפני שנתיים, זה בעלי איתן ויש לנו שתי בנות, לפני זמן חליתי בסרטן עברתי בקנדה ארץ הולדתי טיפולים והחלמתי. לאחר מספר שנים חזרה המחלה ואני זקוקה להשתלת מח עצם ולא נמצא תורם מתאים. מיד לאחר מכן סיפרה לי אימי על פגישתכם האחרונה שהתקיימה ערב לפני החתונה לאבי והשיחה בינה לביני שינתה את עולמי. אבי היה יקר לי ואהבתי אותו ביותר, הוא לא החסיר מאיתנו דבר, יש לנו בית מלון גדול בקנדה שאותו הפעיל אבי ואימי עד מותו וכל חייו לא ידעתי כי הוא ואימי נוצרים סוד מדהים שגילתה לי אימי שלמעשה הוא היה חסר יכולת להוריש מזרעו, ואני ביתך שנולדתי בהמשך ללילה שעברה אימי בחיכך יומיים לפני חתונתם. אני לא יודעת איך תקבל את הסיפור אך אתה תיקותי ואני זקוקה ממך לתרומת מח עצם.
את כל זאת סיפרה לי אורה ועוד כהנה וכהנה, על ילדותה, על נישואיה ועל בנותייה שהפכו לנכדותי, ועל אימה שכה אהבתי. לא עצרתי את שטף דיבורה. אחזתי בידיה ברוך וחיבה לאורך כל השיחה, ובסיומה קמתי ממקומי וחיבקתייה חיבוק ארוך ואוהב של אב לביתו.
לשזור ארועים נעלמים ולבנות סיפור מותח הינו כישרון יוצא דופן.