נוסע בזמן.

תחנות חולפות מול עיני.
בכל תחנה מישהו נדחף
החוצה. לא שואלים אותו,
דוחפים. פוקדים עליו, "רד".
גם אותי דחפו החוצה.
יורד, פוגש ערב רב של אנשים.
מהם יפים מאירי פנים.
אני פוגש עוד אנשים, הבעת 
פניהם זועמת. שואלים, "למה 
ירדת פה. אתה לא משלנו. תלך,
תלך".
אני מנסה להסביר שלא
מרצוני ירדתי.
וכבר גם אני לא רוצה להיות 
איתם.
מחליט לחפש אנשים מאירי
פנים, לחבור אליהם.
אך גם הם התרחקו מהזועמים,
עברו למקום אחר.  

המרכבה שוב עוצרת, מישהוא 
נדחף החוצה, ואני חושב, 'אני 
כבר לא לבד, עכשיו אנחנו 
שניים'.
הוא מנסה להסביר שדחפו
אותו. אני מאיר פניי אליו,
אומר,  'אני יודע בוא נחפש
יחד אנשים מאירי פנים'.