"הביחד" מלכד?

לסימה היקרה

אני בעד קירוב לבבות.

מאידך,

איך ניתן להשיב לשאלה מורכבת וקשה כשלך???

הביחד והיאללה הקבוצתי /משפחתי ,אינו בהכרח מרשם/ערוובה לקרוב לבבות ואהבה ו

אך גם לא בהכרח לפתיחת תיבת פנדורה....

אי אפשר לנבא או לצפות מה עלול לקרות או לא  במפגש של אנשים שהקשר המשפחתי אינו בהכרח 

גם קשר נפשי. ישנן כל כך הרבה אפשרויות( ביניהן גם מוקשים וסכנות של פגיעה ברגשות עמוקים)

והכל תלוי בהרבה גורמים חוץ מהנפשות הפועלות והנפעלות. בדינמיקה שנוצרת. באוירה. בעייפות

במשקעים, במצבי רוח .

מי שנמצא במצב רוח פגיע שלא ייתקרב למפגש כזה.,כי הוא עלול להיפגע גם כשלא מתכוונים לפגוע

את התשומי שהוא זקוק לו שיחפש בארבי עיניים רואות ו,מבינות ואוהבות(אם יש בנמצא נכון לאותם רגעים 

של מצבי רוח רגישים.

שייזום פגישות מצומצמות ואינטימיות יותר עםמי שמרגיש בנוח.

ונינוח.

ייתכן שאני טועה.

חג שמח עפיפונה אביה-פיטנגו!

ראשית שמחה אני לשמוע ממך, לאחר זמן כה רב! .

שני צדדים למפגשים המשפחתיים. כל צד מביא את אישיותו לטובה או לשלילה. נכון כתבת שאפשר שהמפגש הזה יהיה מרשם לקירוב לבבות, או להיפך פתיחת תיבת פנדורה כדבריי.  לעתים מצבי הרוח הופכים להיות פגיעים דווקא כשנמצאים בקרב המשפחה הקרובה. האינטנסיביות יכולה להפר את האיזון ויש שנגררים למצבים קשים במיוחד. לא תמיד ניתן לנבא את מה שעשוי או יותר נכון עלול להתרחש בכינוסים שכאלה.

ועל כך נאמר:"החיים והמוות ביד הלשון"... 

יש אנשים שמעדיפים לחגוג בצנעא ולא להתכנס עם כל המשפחה המורחבת. גם במקרים כאלה מתעוררות בעיות כשהצד המזמין אינו מקבל את הגישה הזו מהמוזמן.

מעניין מה חושבים שאר הגולשים.