סבא וסבתא שלי
לילד יש שני סבים ושתי סבתות. ככה זה בדרך כלל.
לי היתה רק זוג אחד, סבא אחד וסבתא אחת. אם אמי נפטרה לפני בואי לאויר העולם ואני קרויה על שמה. אחי, קרוי על שם סבי – בעלה.
והיו גם הומה והופה, סבתא אסתר וסבא נתן.
סבתא אסתר עלתה עם סבא נתן מגרמניה, ערב עלות הנאצים לשלטון.
אבי, חבר תנועת בלאו - וייס (כחול ולבן), ציוני עלה ארצה משחש באוירה וצפה שאסון עומד להתרגש על הקהילה היהודית, הרי לא יכול לחזות את גודל השואה שתתחולל, אבל לחץ על בני משפחתו לעלות כל עוד ניתן, אחרת ינתק את קשריו עמם.
האיום עזר. הם עלו. סבא נתן, סבתא אסתר וארבעת צאצאיהם הנוספים על משפחותיהם.
סבא פתח חנות מכלת. סבתא היתה עקרת בית.
את סבי אני זוכרת כשב, זקן חביב ולו זקן לבן, כובע לראשו, נשען על מקל הליכה, אליהו הנביא בדמיוני.
סבתא יושבת וסורגת. סורגת וסורגת. גם לי כמובן.
וזהו. שתי דמויות חמות וזהו.
לדבר עמם לא יכולתי. אבי התנגד בתוקף לדבר עמנו, אתי ועם אחי בשפת אמו - גרמנית. רק עברית.
סבי היה עסוק בחנות ומפעם לפעם רמז לנו לכאן או לשם בהנפת מקלו.
סבתי חייכה וסרגה סרגה וחייכה לדבר איתנו לא יכלה. עברית לא הצליחה ללמוד.
שניהם נפטרו כשהייתי ילדונת.
ואני זוכרת אותם כאליהו הנביא וסבתא סורגת...