מה לכתוב
האמינו לי ידידי אני כבר מספר שעות יושב ובוהה שזכרני זכרונו יחזור וינחה אותי מה לכתוב כי כנראה שבמוחי החריצים הרחבים (זוכרים מ c.t. מוח) כנראה נסגרו ובוחי לא עלה שום רעיון, אז ישבתי ובהיתי וחשבתי על כל מה שעברתי היום, התחלתי עם קפה הבוקר, נס בלי חלב עם 2 סוכרזית (לא סוכר אני מתוק גם ללא תוספןת) ואני קורא את כותרות העיתן איך שהשופט לדנקנר הכניס ומשתעשע במחשבה לכתוב על פוסט ומיד נסוג כי אני לא יודע את כל הפרטים ולעיתונים אני לא כל כך מאמין, ולכן לא עלכך אכתוב, בקיצור מתקלח ומתגלחמתלבש (לא ציפיתם שאצא ערום) אוסף את האשפה , שם בקופסא את שאריות אוכל לחתולים (זוג שחורים קמע של הבנין) ויורד למסה לקחת את המכונית זורק את האשפה הרטובה (זוכרים את המפרידים) במיכל הנכון והשאר במיכל הרגיל, ואני מסתכל על החתולים ומתפעל, הנקבה אוכלת והזכר מאחוריה עומד ולמרות שבקופסא די מקום והותר הוא עומד בסבלנות ולא מפריע לה לאכול וכשהי מסיימת הוא ניגש לאכול , ואני אומר לעצמי איזה גילוי של אהבה חתולית אני ממש מוקסם אכתוב על זה בערכב בלוג, ניגשתי לרכב ופעלתי מיד בהתאם להמלצותיה של ריקי שמר בפוסט שלה "דברים שכדאי לדעת" פתחתי את ארבעת הדלתות כדי שכל הבנזומהשמו יתנדף המתנתי ארבע דקות ורציתי להתניע, אבל הכל עובד והרכב לא מותנע וכך במשך עשר דקות שכמעט רוקנתי את הסוללה הזמנתי את "שגריר" ומכיוון שאני בעסקי בטוח עוסק תוך 45 דקות הופיע גרר וגרר את הרכב יחד איתי למוסך ןשם התברר כי התקלה לא קטנה והתיקון חארך עד סוף היום ואלי למחרת, החלטתי לחזור באוטבוס חשבתי שעך זה אכתוב בלוג ואתאר איך נהג בן נעוות המרדות עוצר מטר וחצי לפני תחנה וגברת מבוגרת עם הליכון מתקשה מאוד בירידה וכולם מסתכלים ושותקים ואני שואל את הנהג תחילה בנימוס "לא יכולת לעצור ליד המדרכה? " והוא עונה "לא" ומצביע על מכונית חונה כ30 מטר מהתחנה וכאן הויכוח ביננו מתלהט והטונים לא נמוכים כלל והוא צועק |אם לא תשתוק אקרא למשטרה" ואני "קרא אם לא אתה אני אקרא וגם אגיש נגדך תלונה" ובכן הגשתי וכתבתי את כל הסיפור להנהלת החברה, אבל כאשר הגעתי למחשב החליט המסך באופן פתאומי וללא כל התאה מוקדמת ומבלי לשאול את דעתי , לשבוק חיים וללכת בדרך כל חי, נו, אז בשלב זה נשכחו כל הדברים החתולים והנהג וגם העיתונים וגיחה מהירה ל"באג" ולקחת מיד מסך 23" צבעוני עם כל התוספות (מה הם?) התקנתי והלכתי לאכול צהריים ( זו פעולה טבעית לחלוטין שלעיתים אני עושה לפחות פעם ביום) מניח על הצלחת מכסה ומכניס למיקרוגל לחימום מהיר וכאן רבותי עדיין איני מבין את הקשר הסימביוזי בין המסך למיקרוגל כי כשלחצתי על כפתור ההםעלה ובקום לזמזם בנחת נוא החל ב"פוף, טרח וברח" ושבק חיים באופן אלקטרוני, מחר אקנה חדש והוא ילך יחד עם ושניהם יחיו באור ועושר עד קץ הימים וכך מצאתי עצמי גולש באתר קורא את הבלוגים והתגובות כותב תגובה או שניים אבל כל הזמן שואל את עצמי על מה לכתוב והחלטתי לבקש את עזרתכם ולהקשיב לדעתכם איך ואיזה בלוג לכתוב כי אם לא תיעצו במאום הרי כתבתי כאן בלוג שלם על כלום
אז ישראל, לא חשוב אם מה שכתבת הוא פרי מחשבה או סתם טיול של האצבעות על המיקלדת. הכתהב שלך יותר מעניינת מהכתבה שמופיעה בעיתון שאני אוחז. יש בה הומור. יש בה ארועים בילתי צפויים ויש בה גם סיפור הווי מחיי יום יום. מה קורה כששני נהגים נפגשים בכביש ושניהם בטוחים שהם צודקים רק לא החליטו מי יזמין את המישטרה.
אז יש בכתבה זוטות מחיי יום יום. איך מכשירי הקידמה מאכזבים אותנו באופן בלתי צפוי. המכונית לא נידלקת(למה לא השתמשת בגפרור או מצית) . המיקרו התקלקל בדיוק כשהיית צריך לחמם את האוכל. והבאג בראש הגיח בדיוק בזמן שרצית לערוך כתבה לבלוג. נו אז תגיד. האם בעיתון הידיעות שונות מאלו שהצגת? יש אולי הבדל קטן. שכחת לךהוסיף איזו ידיעה על רצח שקרה. את זה יש בעיתון
שתהיה לך לפחות שינה טובה
כל הכבוד על האכפתיות שלך כולל האכלת חתולים.
וכנראה שהחדשות זורמות אצלך (רצוניות או ללא רצון) ולכן כתיבתך מעניינת.
ניתן גם לומר בחיוך: מהומה על מאומה.
נראה לי שיש באפשרותך לשתף אותנו במקרים נוספים שקרו לך בעבר כמו שירות צבאי ועוד.