זמן לא עומד מלכת.
כתבתי.
עונות חולפות זו אחר זו.
בגן המשחקים נדנדות
מתנדנדות ברוח.
עצים מזדקנים ואיתם שנותינו.
זה ההולך לוקח תמיד משהו
מאיתנו.
עת שהלכה, חלל בלב הותירה.
על ציר השנים מסע חדש
מתחיל.
צועד לבד בלעדיה,
צבע ים עיניה...
והיא בלעדיו.
מעבר לזמן, על ספסל בשדרה
יושבת חושבת צבע דבש עיניו.
מתגעגעת.
זיכרון אחד נותר צעיר לנצח.
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
("זה ההולך לוקח תמיד משהו מאיתנו.
עת שהלכה, חלל בלב הותירה").
שיר שכתבתי פעם בעקבות פרידה.
שמח שהשיר נגע בך. (גם בי)... (פרח).