בית ג'וברין

לילה.
רגליים חוצות בתוך העשב. 
דרדרים וחרציות בערבוביה.
תל מרשה צופה עלינו מלמעלה. 
'קדימה... שכח מהקוצים, תן עינייך 
בקרקע,  הזהר ממערות פעמון,
מימין  ומשמאל, האורבות לרגלים 
עיוורות'.
אך חושך, העיניים לא רואות והראש
ריק רק הרגליים מדברות. 
צריך לשמור על קצב.   
'תזהר איפה אתה שם את הרגל, 
כמעט נקעת את הקרסול, 
עוד מעט נגיע למאהל, לאוהלי
הסיירים ונסגור את הלילה.

"התפקד" פוקד המ"פ.
"אחד... שניים... חמש עשר... שש עשרה...
עשרים ושבע... המפקד"
"התפקד שוב".
אחד... שניים... עשרים ושבע, המפקד.
 "חסר אחד, המפקד",
"הסמ"פ חסר, המפקד".

לילה. אף אחד לא שמע,
אף אחד לא ראה את הסמ"פ, 
גופתו נחה בתחתית המערה. 
על זה כותב אני.