פנים עם סיפור

פנים חרושת קמטים כמו תלמים

היא ראתה אישה לא צעירה, אך גם לא מבוגרת, שפניה חרושות קמטים,

קמטים כמו בשדה שחרוש בתלמים,

הביטה בה ותהתה איך הגיעו אליה הקמטים-התלמים?

גם לה יש קמטים אך הם עדיין מעטים,

הציגה את עצמה בפניה,היא נראית לה בודדה, עמדו בצד  ודיברו מעט

נוצרה כימיה, נוצרה התקרבות,

אני גרה קרוב, היא אמרה ,והזמינה אותה אל ביתה  והוסיפה, "בואי,ואספר לך את  סיפורי".

הלכה ברגשות מעורבים ,מצד אחד בקושי מכירות ומצד שני הרגישה שיהיו חברות.

נכנסה אל ביתה, בית פשוט, נעים ומזמין, אך חסרה בו מעט תמימות.

ישבה במטבח בעוד היא מכינה את הקפה ,

הסתכלה סביב ומידי פעם הגניבה מבטים אל פניה חרושות הקמטים.

"הקפה מוכן" אמרה ,וכבר הגישה לשולחן גם צלחת עוגיות.

חמימות נעימה הציפה אותה, הרגישה נוח אצלה, זה לא מובן, היא הרי זרה לי ואני לה.

ישבו רגע ארוך בשקט ,כל אחת שקועה במחשבותיה, אני על פה והיא על שם..

ואז שאלה אותה על תלמיה. היא לא נבוכה, ענתה לה : ילדתי,

אלה סימני החיים, כל קמט מקרה, מאורע וסיפרו בו.

סיפרה לה על הוריה שניספו אי שם בעולם רחוק והיא נשארה לבד,

איך היא גודלה ע"י זרים שלא פעם השביעו אותה מרורים,

סיפרה על החיים הקשים ועל נשואין כושלים ,

ואז סיפרה על בנה החייל,

שנפל במלחמה, נפל ולא קם, נפל והפך מחייל לחלל,

הוא השאיר אחריו  שני ילדים קטנים שניסו למלאת לה את החלל שנוצר.

להם היא אופה, אבל היום, כך היא סיפרה הם פחות באים לבקר אותה, עסוקים, אמרה,

כמו כל הצעירים ,עניתי לה. כן, ענתה ולרגע שתקה.

שעה ארוכה ישבה ושמעה את סיפורי החיים שלה ,

את סיפורי הקמטים, התלמים שחרשו לה את הפנים,

לא הוציאה מילה מהפה, רק הקשיבה וחשבה-כמה ייסורים עברה האישה הזאת,

ובכל זאת, היא לבבית  וחביבה , הרגישה שהיא  רק חיכתה שישמעו ויקשיבו לסיפורה,

סיפור החיים.

סיפור הקמטים החרושים על פניה היפים.

הפכו לחברות,

מידי פעם היו נפגשות ,

מדברות על החיים ועל מה שהם מכילים ,

לעתים,

היו גם צוחקות ומתבדחות  ,

הרי החיים הם לא רק בשחור,  

יש בהם  גם צבעים אחרים .

בא במייל כתבה אילה