זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים.

באותה מלחמה חברי אהוד ואני יצאנו מבסיס "תל נוף" למחניים, (שדה תעופה בצפון).  
במחניים השעה קרובה לשתיים בצהריים כשניתנה הפקודה לעלות למסוקים שהיו כבר מונעים בשדה, מוכנים להמראה.
 הכוח טס בחמישה מסוקי תובלה מסוג 'יסעור', לעבר רמת הגולן, שנפלה ביום הראשון למלחמה בידי הצבא הסורי.  
המסוקים אמורים להנחית אותנו ברמת הגולן, מעבר לקווי האויב הסורי.
בזמן הטיסה, התעורר חשש כבד מטילים סורים עלולים לרסק אותנו בעודנו באוויר.
הרעשה כבדה של כוחותינו על המוצבים הסורים, מחפה על נחיתת המסוקים, 
כאשר באותה שעה התנהל קרב אווירי בשחקים, בין מטוסינו, לבין מטוסי הקרב הסורי.  

חמשת היסעורים נוחתים על אדמת הטרשים של הרמה. אנו נפלטים בסחרור מן המסוקים, רצים לתפוס מחסה מאחורי כל זיז סלע, מפני הפגזת מרגמות האויב המנחית עלינו. 
מסוקי ה'סעור' ממריאים ומסתלקים מיד ... רסיס לוהט משונן פוגע בסלע מאחוריו שכבתי, הבעיר את העשב היבש, מותיר ריח חריף של מתכת חרוכה.
שעות הצהריים חולפות תחת אש. הכוח מתקדם, כובשים מוצב ועוד מוצב. החשכה יורדת, הכוח ממשיך להתקדם, משתלטים על עמדות ובונקרים ותעלות עמוק בתוך השטח הסורי.

אחרי שעות של לחימה, הושג היעד, כיבוש רמת הגולן והחזרתו לשליטתנו.

כגודל החום המחניק של שעות הצהריים שהיכה בנו, צינת הלילה תקפה אותנו בכל עצירה שעצרנו.  
עם שחר, אהוד ואני מחופרים באחת התעלות במתחם הסורי. הקור חודר לעצמות. לרגליי בחפיר מונח שינל, מעיל צבאי סורי כבד מטונף, אני מתעטף בו מפני הקור העז.
עוד ימים של טיפטוף ירי בלתי פוסק של יחידות אויב מכותר המנסות לחמוק בחסות החשיכה. חלקן תפסנו. בכליהם מוצאים חפצים של חיילנו שנפלו בשבי ביום הראשון למלחמה, דיסקיות ותמונות של חיילנו שנפלו בשבי ונטבחו בידי החיילים הסורים ביום הראשון למלחמה. 
 
שבועיים אחרי כיבוש רמת הגולן, כוח הצנחנים מוחלף בכוח שריון, לבסס אחיזתנו ברמת הגולן. 
אני חוזר בטיסה חזרה למחניים. איתי במסוק, חיילים סורים שבויים כפותים.
מוציא מימייה משקה, מרגיע, אומר :Soon you will return home to your families