פגישה מפתיעה

זה החל בדרכי לבית המרקחת כהרגלי פעם בחודש שם אני מקבל תרופות משפרות איכות חיים במצוות הרופא. זמני בידי, כלל לא לחוץ בזמן, וכך מוצא עצמי מתיישב באחד מבתי הקפה שהומה אנשים בשעת בוקר די מוקדמת שכזאת. מיילא....אנשים בגילי שיכולים כבר להנות מריבית עמל כפיהם שנאגרו במרוצת השנים, אך תמיד אני נדהם מחדש על אותם הצעירים של עד גיל הארבעים שמאכלסים את בתי הקפה בשעות היום. ואני תוהה לעצמי, מה. הם לא עובדים ? מהיכן הכסף שלהם?

אני מנסה להאזין לשיחות הבטלה המתנהלות סמוך סמוך לשולחני שעיקרן נסוב סביב המצב הלוחמני שבגבול הצפון המתרגש ומתקרב אלינו והאיום שהפעם "אנחנו נראה להם" ושוב מוצא עצמי מחייך ונזכר בבדיחה על זבוב שמספר לחברו כיצד נצמד לחיית פרא שנלחמה למחיתה ומסכם את הקרב....ובסוף ניצחנו. גם כן פטריוטים. לוגם לאיטי בהנאה בירה צוננת שמוגשת בלווית גבינה בולגרית וחמוצים וללא כל סיבה מוסברת והגיונית נזכר בחברה מהעבר...זה היה מיד עם שחרוררי משרות חובה בצהל, שנות השישים המוקדמות, המדינה היתה צעירה , אני הייתי צעיר וחסר דאגות והיא היתה יפיפיה וחטובה, נזכרתי בעיניה המדהימות שריתקו אותי, בשפתים שכה הרבתי לנשק, כמעת והרגשתי את חום גופה בהרהרי בה.

נזכרתי באחיה שפנה אלי לאחר מספר חודשים של רומן סוער והודיע לי כי אצלהם (יוצאי העדה המרוקאית) אי אפשר "לצאת" ככה סתם עם אחותו ואנחנו חייבים לפחות להתארס ובהמשך להתחתן. השיחה שלא השתמעה לשתי פנים ושהביאה בסיומה לסיומו של הרומן. השד יודע מה פתאום הרהרתי באותה הבחורה שלא נפגשנו מאז חמישים שנים. היא פשוט נעלמה מחיי.

וזהו. בנתיים נגשה לשולחני המלצרית החביבה ושאלה עם הכל בסדר ..גם כן שאלה שאני לא מבין את פישרה...מה איכפת לה עם הכל בסדר ? ואם משהו לא בסדר אז היא יכולה לשנות ? ..טוב שיהיה ככה. בכל אופן שילמתי ושמתי פעמיי לעבר בית המרקחת.

ושם קרה המפתיע מכל, עם כניסתי בעודי צועד לעבר התור חלפתי על פניה, לא שמתי לכשעברה לידי, הנהנתי בראשי לשלום והמשכתי, קול מלטף שקרא בשמי ואפילו בשם חיבה גרם לי להעצר ולהביט בה. זו היתה היא. הילדה שהכרתי לפני עשרות שנים. זאת היא שבה הרהרתי כחצי שעה לפני.

אותות הזמן כמעט ולא השאירו חותם בפניה היפות, עיניה נשארו מהפנטות כפי שהיו אז. שפתיה שידעו מאז גברים אחרים נשארו כשהיו. הכרתי אותה מיד ולאחר שתים שלוש משפטים הצעתי לה לשבת. היא נאותה ברצון , אחזתי בידה והיא בשלי ולא עזבנו. סיפרתי לה שרק עכשיו הרהרתי בה וקיבלתי את אחד החיוכים המקסימים ביותר שזכיתי להם מאשה.

כמה נעים היה להחליף חוויות, להזכר בשנים שעברו בכנות שאין ממנה היא סיפרה לי עד כמה שהיא מהרהרת בי ללא סוף ואני חלק מחוויותיה המתוקות שעברה, ולחשוב ששנינו כיום סבים ליצורי עולם מקסימים שלא ידעו על אהבת נעוריהם של סביהם.

וכל זה קרה אחר הרהור נבואי בלתי מוסבר, הרהור מפתיע ופגישה מפתיעה אף יותר.