ציפור בר.

שמים קודרים.
בלעדיה הבית ריק.
רק לפני זמן מה,
שני חצאים היו שלם אחד.
כעת חצי אחד מרותק למיטה.
הלב חצוי לשניים. ציפורתי
שבורת איבר, כואבת.
לו יכולתי לקחת חלק מכאבה?

החצי השני מתגלגל בכבישים
לומד קיצורי דרך להגיע מהר.
מצטייד במילים מפיחות תקווה,
אך צריך גם להאמין שזו רק
עננה חולפת.

האפרוחים מזמן לא אפרוחים,
מקרקרים סביב אימם.
מרעיפים אהבה להורים קשישים.
הוא שואל האם זהו, האם יבואו
ימים אחרים?
האם יש תקווה שהבית יתמלא שוב
צהלת זאטוטים? 
ציפור בר עייפה נדודים.