לסתום ת'פה ולהגיד תודה

השיננית: שנה וחצי לא היית אצלי? מה זה, לא איכפת לך מהשיניים שלך?
הקוסמטיקאית( תוך כדי עיון במחשב): רק עכשיו סיימת את הקרם? זה קרם שצריך להיגמר תוך 3 חודשים, אם משתמשים בו כמו שצריך
אשת הלק-ג'ל: אני אתן לך מכות. עוד פעם קילפת את הלק לבד? את הורסת לך את הציפרניים..
אני מחייכת במבוכה: כן, נכון, את צודקת, אבל בתוכי אני מתפוצצת. אני לא ססססובלת להרגיש נזופה ואשמה, ועוד שאני משלמת על זה במיטב כספי.
אוי, תפסיקי לתת לי על הראש בכל פעם שאני באה אלייך. זה לא נעים לי, אמרתי באסרטיביות לקוסמטיקאית, בפעם האחרונה שהייתי אצלה.
נעלבה. נעלבה והתווכחה.
אז זהו, עכשיו אני צריכה לחפש קוסמטיקאית חדשה.
אבל, באמת, מה זה הקטע הזה של נותני שירות קבועים, שחלקם מכירים אותנו באופן די אינטימי, ומתפרנסים מאיתנו, להרביץ בנו שיעור בחינוך, בכל פעם שאנחנו מתנהגים באופן שלא תואם את הציפיות המקצועיות שלהם?
יש מוסכניקים כאלה, סַפָּרִים כאלה, קופאיות בסוּפר, היה לי אפילו רופא נשים כזה, רַחְמָנָא לִיצְּלַן.
אני מניחה שרובם לא מודעים לכך, שיש לקוחות שלא נעים להם שנוזפים בהם, כי רובנו מבליגים ושותקים.
כי עד שמצאנו מוסכניק אמין, או קוסמטיקאית שקרובה לבית, אז יאללה, ניתֶן להם לרדת עלינו כמה דקות, נסתום את הפה, ונמשיך הלאה. עדיף מאשר לָתוּר את הארץ בחיפוש אחר נותן שירות חדש, שמי יודע, אולי גם הוא סוג של מחנך דגול בתחומו?
אבל מה אם כל אחד ואחד מאיתנו, הלקוחות, יגיד לכל אחד ואחד מנותני השירות שנוהגים לחנך ולנזוף בנו, שזה לא נעים לנו, ושאנחנו מבקשים להפסיק עם המנהג הזה?
ומה אם כל נותן שירות ישמע אתזה מעוד ועוד ועוד לקוחות שלו?
ומה אם אנחנו, הלקוחות, נפסיק להיות לקוחות של אותו נותן שירות, שממשיך לרדת עלינו, אפילו שאמרנו לו שזה לא נעים לנו?
אתם יודעים מה יקרה? כלום. כלום לא יקרה. הם ימשיכו לנזוף, ואנחנו נמשיך לשתוק, ולהגיד תודה על מה שיש.
אני כבר ילדה גדולה, ולא אוהבת לחטוף נו-נו-נו מכל מי שמתחשק לו לחנך אותי.
אני לא נעלבת, רק מתעצבנת.
גם כשאמא שלי מנסה עדיין לחנך אותי, בגילי, זה מעצבן אותי, אבל לה אני אומרת אתזה בלי בעיה 😂
כל עוד הכסף אצלי אני מחליטה למי ללכת וגם להגיב בהתאם.
נותני שרות מתפרנסים מאיתנו.
לסתום את הפה כשחייבים להגיב זו שטות אורגינל. זה נותן לצד השני אישור להמשיך ולטרטר קליינטים על פי תור.
אז מה עשינו? השארנו עוד גועלי מחייך שחושב שאני סמרטוט רצפה והוא המָגָב . החיים הם קרב ארוך שבו לפעמים יש לבן האדם מנוחה קצרה למילוי הבטרייה .
לצערי אני סותמת לפעמים, כי לא בא לי לריב או כי לא בא לי לחפש נותן שירות אחר.
אבל כאשר מגיעים לי מים עד נפש... אוהו...
אני: (בלב כמובן): אם הייתי מנקה בעצמי הרי לא הייתי מזמינה אותך.
תודה. קיבלתי אומץ.
בפעם הבאה אעיר לה. ואם אני לא רוצה לאבד אותה, אנסה לעשות את זה בדרכי נעם.
לא היססתי ולו לרגע להעיר כשראיתי שהמנקה נסתה לחפף.
עבדתי קשה עבור הכסף שלי וקיבלתי תמורה עבורו.
אין כמעט דבר שאין תחליף לאדם/לשרות.