מעבר לכל ספק
הס הושלך באולם בית המשפט. הכל עמדו במקומותיהם בדממה, ממתינים לסימון מכבוד השופט להתיישב על מקומותיהם. הנאשם ישב בראש מורכן, כמו יודע את גזר דינו. עורך הדין סקר במבט עצבני קמעה את קבוצת המושבעים, מנסה לפענח את המתחולל בראשם. לעומתו, התובע הכללי נראה רגוע לחלוטין ובטוח בתיק התביעה. "כפי הידוע לכל הנוכחים כאן", פתח התובע, כשהוא נושא את עיניו אל הנאשם, "החשוד היושב לפנינו אינו מכיר בקדושת החיים, ולפי כל הראיות שיוצגו בהמשך, רצח בכוונה תחילה. משום כך, הנני מבקש מחבר המושבעים להתייחס במלוא החומרה למשפט זה, כיוון שהעונש היחיד המוכר בחוק למעשה מעין זה הינו מוות". בזה אחד זה הועלו העדים אל הדוכן, ובעודם תחת אזהרה לומר את כל האמת ורק את האמת, מסרו את עדויותיהם. העדויות סגרו את המעגל והידקו את החבל סביב צוואר הנאשם. כאשר סיימו העדים את עדויותיהם, עמד הקטיגור וסיכם את כתב התביעה המפורט, לאור מכלול העדויות והראיות, וביקש מהמושבעים שלא להקל בדינו של הנאשם. רשות הדיבור ניתנה לסניגור: "יודע אני כי כל הראיות מצביעות על מרשי. לכאורה, קו ההגנה לוקה בחסר, ואין אפילו קצה חוט של אליבי. אולם הרשו לי להכריז, כי בעוד חמש דקות בדיוק תיפתח הדלת, והנרצח ייכנס בפתח, כך שהמשפט כולו אינו רלוונטי..." הדממה היתה מוחלטת. פני כל הנוכחים היו מוסבות אל הדלת, כולם מצפים כי ההרוג יבוא ברגליו. השעון מתקתק דקה ועוד דקה. כבר חלפו חמש דקות. המתח פג, והכול מסבים את פניהם אל הסניגור שנכזבה עדותו. הסניגור שציפה לרגע זה, פתח ואמר: "בהתאם לחוקה, לא ניתן להאשים אדם שלא הוכחה אשמתו במאת האחוזים, מעל לכל ספק. ברגעים אלו נוכחנו כי איש מבין הנוכחים, ואף לא כבוד השופט והתובע, אינו בטוח באשמתו של מרשי, שכן כולם, ללא יוצא מן הכלל, הסבו את פניהם אל הדלת לראות את הנרצח מגיע. בהתאם לחוקה אבקש לזכות את מרשי מכל אשמה..." רעש מילא את האולם, הכל היו המומים מהברקתו של הסניגור. השופט נאלץ לדפוק בפטישו פעמים מספר עד שחזר השקט לשרור: "אבקש את המושבעים לצאת להתייעצות ולחזור עם פסק דינם". לא עבר זמן רב, והמושבעים חזרו אל האולם. לבקשת השופט קרא הנכבד שבהם את גזר הדין: "החשוד מואשם ברצח בכוונה תחילה ללא עוררין". הסניגור זינק ממקומו כנשוך נחש: "הלא הוכחנו כי איש אינו בטוח באמיתות הדבר". אך הלה המשיך את דבריו במתינות: "באותה עת שבה הכריז הסניגור כי הנרצח ייכנס מבעד לדלת, אכן הסבו הכול את פניהם אל הדלת, כולם מלבד אחד אשר ידע את האמת כי הנרצח לעולם לא ייכנס בדלת זו. היה זה הנאשם שאשמתו ברורה לו מעבר לכל ספק..." המכיר את האמת, לעולם לא יסב את מבטו אל השקר.
בדרך זו ,או אחרת.
תודה לך שחידדת את הנושא,
בדרכך המיוחדת.
תבורכי.