בין תקווה לייאוש

תחשוב חיובי תמיד אומרת לי השכנה שמדי פעם נכנסת אלי לשאול מה שלומי. 

לרוב אני שותק. איך אומר לה על כל המחשבות שרצות בראשי ויוצרות פלונטר.

מה היא יודעת על הרגשות שלי ואיך שהן רבות זו בזו ללא הפסק. גם בחלומות שלי הן מטרידות  

מופיעות מחופשות כתמונות מוזרות חסרות פשר לפחות לי.

אז מה, תרים ידיים, תפסיק לחיות? זה בדיוק העניין שרוצה אני לומר:

שאין ולא ניתן לסיים חיים בשקט. בשלווה. כאילו יוצאים לטיול ארוך ומשנים מקום חנייה.

אני משוחח אתכם כי לבן שלי לא יכול לדבר ככה חופשי, והבת שלי גרה קצת רחוק ממני.

נשארתם רק אתם כדי לשמוע את מה שיש לי לומר. 

עכשיו אני עוזב, הולך לשתות מים

אחר כך אחזור לפה. זה מטריד אֶתכם? או זה בסדר? בבקשהבלי תעשה ככה, וככה.

דברו איתי . זה הכול. 

לא עכשיו. בטח מִתבשל אצלכם משהו על הגז לקראת שבת. 

כשתהיו פנויים. ויהיה לכם משהו לומר שיאיר את הדרך כשהולכים בה וחושך בחוץ ובפנים.

הרגע אני שומע שמישהו דופק בדלת דירתי.

ווָאוּ, הגיעו התמרים שבני הזמין מחקלאי מבין שאן. אז בכל זאת יש משהו חיובי.