שכנים גרים באותו בית
יום אחד שאלה נורית את אמה: אימא מי גר בקומה מתחתנו? איש אחד זקן, ענתה אמה. ומי גר איתו?
לא יודעת . די עם השאלות - מה אני יודעת. מרוב עייפות אני שוכחת אפילו את שמי.
טוב, רק עוד שאלה אחת וזהו. אני יכולה לדבר אתו?
נורית, מה את רוצה מהזקן הזה? חסרות לך חברות?
טוב בסדר, אשאל את אבא , אמרה נורית והלכה לחדר האמבטיה ומשם לחדר השינה.
ועוד הספיקה נורית לומר, אימא, איפה את? נורית , אמרתי די. רציתי חיבוק, מלמלמה נורית כאילו לעצמה .
באותו לילה ראתה נורית בחלומה את מר קנרי השכן הזקן,
והנה הוא סבא שלה במקום סבא יוסף אבי אביה שנפטר.
בבוקר שלאחר אותו לילה, זרחה השמש, וראשי הבתים וצלעותיהם נמלאו חיים לנוכח הרקיע הבהיר.
נורית התעוררה ונזכרה שהיא מוכרחה לראות את אביה לפני שיצא מהבית.
אבא, אמרה נורית ליד שולחן האוכל, אני יכולה לשאול אותך שאלה אחת קצרה?
מה מטריד אותך? אתה זוכר את סבא יוסף? איך לא, הרי הוא אבא שלי.
וגם סבא שלי, ענתה נורית. ועכשיו כשהוא איננו, אולי...
כן. מה אולי? אני רק רוצה לשאול אם אתה מרשה לי לדבר עם הזקן שגר למטה.
יוכבת, מה את אומרת? אני אומרת לא עכשיו, מאוחר.
אני חושב שאפשר, אמר אביה, וחיכה לתגובת אשתו.
נראה, אמרה יוכבד, אני אברר עליו במרפאה שלי.
מה יש לברר?