לא דופק חשבון

פעם היינו קונים במכולת בהקפה.

היום אנחנו עושים הקפות ברחבי הסופרמרקט...

פעם אפשר היה להתווכח עם בעל המכולת על המחיר. היום כשאתה בא בסופרמרקט בטענות "למה אין על המוצר מחיר?" עונים לך: "לא ראית את המבצע החדש שלנו - הורדנו את המחירים?!"

הסופרמרקט הוא השתקפות של תרבות זמננו, של הצרכנות ההמונית. במראות של הסופר אתה יכול לראות לא רק את הגנבים, אלא גם את האדם הפשוט, המשתלב בדרך גרוטסקית, במערכת מלוטשת ומסודרת זו, של קניות בסרט נע.

בסופרמקט התקדמו העגלות בעצלתיים. הן עצרו כל כמה מדפים, מעמיסות דברים, נעזבות לרגע ואחר כך שוב מטולטלות באנחה קדימה. ההכנות לקרב החלו.

במחלקת הבשר כבר היו התורים ערוכים בשורה עורפית. הקונות צרכו וצווחו על מוכר הבשר, שיחתוך בשומן החי של בשר הבקר. הן התחננו על נפשו של הדג שבראשו הכה, שיכה פחות חזק כדי לא להתיז את המוח הטעים החוצה. מנגד, המוכרים היו מדברים ביניהם אדישים לכל הקריאות, מנפנפים בסכיניהם ומרכלים על האישה והילדים.

קונה גדולת ממדים הייתה נוברת בערמת הנקניקים, תוך מישוש החוזק ומדידת הגודל של כל נקניק. שכנתה התקרבה מאחור ושאלה "בעלך עוד במילואים?" השמנה רק הנהנה בראשה לאות הן, נחיריה רוטטות בסיפוק עת הריחה את הנקניק.

צעקותיו של ילד אחד הרודף אחרי ילדה, הדהדו לכל אורך הטור השביעי של המדפים, הסמוך למחלקת הבשר. "אימא היא גנבה את הסבון מהעגלה שלנו!" אמו צעקה אחריו "רונן חזור הנה מיד ולא..." ובפנותה אל המוכר, שנדמה היה לה שהוא מנסה להערים עליה הוסיפה: "חתוך בשומן!"

מאגף הצעצועים הגיח ילד ובידו אקדח אוטומטי. "אימא תראי מה מצאתי!" האם הפכה את הצעצוע והביטה בתווית המחיר. עיניה חשכו. "תחזיר מיד את הכלי הזה למקום, אתה רוצה להיהפך לגנגסטר כשתגדל?" הקצב מולה הניף את גרזנו על גרונה של תרנגולת והפטיר: "הילדים של היום מדרדרים לאלימות!"

"היי כמה אתה רושם שם?!" צעקה קונה שלידה, על המוכר שהיה מדביק את המחיר על שקית הבשר. "תשקול את זה מיד שוב! אה גרוס גאנב", הפטירה בלחש לעבר שכנתה, "רק מפנים את הגב לשנייה ותוקעים לך שם סכין!"

רונן, הילד שרדף אחרי הילדה, חזר עם חפיסת הסבון בידו ואמר בחיוך מאושר "השגתי את רותי במחלקת הגבינות, היא רצתה את הסבון כדי להתרחץ ולהסריח מבושם, אחר כך היא מציקה לי שאריח אותה!"

המוכר שמנגד אמר "יא קינדאלך האלו, כבר יש להם מחשבות אהבה בראש. הנה בבקשה הקורקבנים, אולי את רוצה גם איזו פרגייה צעירה ועסיסית?" הוסיף, מהורהר, בהושיטו לאמו של רונן שקית.

אדם עם בולדוג גדול שהצליח להגניב לסופר, פנה למוכר אחר: "ולסיום תן לי קילו עצמות בשביל הכלב", אך כשהכלב פרץ בנביחות עזות, הוסיף: "שיהיה שני קילו."

ליד הקופה כבר השתרך תור ארוך. אדם גורר שתי עגלות נעצר בסוף התור, נושף כמו קטר. אחר, עם כיכר לחם נעצר באותה שנייה בדיוק מאחוריו. "סליחה אני יכול לעבור?" שאל בנימוס.

"מה פתאום!" הזדעק הגבר עם העגלות, "חוצפה! אחרי שאני רץ חצי סופרמרקט גורר את העגלות, כדי להספיק להקדים אותך בקופה, אחרי שהפסדת במרוץ, אתה עוד רוצה לעקוף אותי?!"

המוכרת הרימה לרגע את עיניה מעל לסליל החשבונית שלפניה. "אבקש לא לבוא לקופה עם יותר מחמש