ספר חדש: "כשכבר לא היה מקום בנפש" מאת אליה אלמקיס

תקופות של כאב, התמודדות נפשית ואשפוזים במחלקות פסיכיאטריות – מקומות שרבים מרגישים מהם שאין דרך חזרה. אבל אליה בחר אחרת. מתוך השבר, הוא החליט לעשות שינוי אמיתי בחייו. לקחת אחריות, לבנות את עצמו מחדש ולהפוך את הכאב לכוח. את הדרך הזו, את כל מה שעבר וגם בדרך היציאה, התקווה והבחירות שהובילו אותו קדימה הוא משתף בכנות בספר.

בין החיים לבין המוות, בין התרסקות לבין התרוממות בין כבילה לבין צמיחה ובין כל אלה, קיים אדם. אדם שחווה בגיל צעיר כל כך, תעצומות נפש אדירות, חווה גיהינום על פני האדמה, התנסה בדברים אסורים, התמודד עם אובדן פנים אל מול פנים. פגע ורמס את כל מי שהוא אהב אי פעם, נכנע לידיים גדולות שחדרו אל תוך הנפש, התמסר לכאב והפך לחלק ממנו. והאדם הזה הוא אליה.

זהו סיפור חיים קשה, כואב, מטלטל ומזעזע – סיפור חייו של הכותב, היום בן 20, אשר מספר על רכבת ההרים הנוראה שהיא חייו, ועל ההווה והעבר הקרוב, שיש בהם הרבה מאוד אופטימיות.

הוא כותב בתחילת הספר לקוראיו כך: 'אתם הולכים 'לפגוש' אותי באופן הכי אישי, הכי סודי והכי כן שאפשר.... נצא למסע אחורה בזמן אל ילדותי. לזיכרונות, לכאבים, להדחקות ולהשלכות... נפסע לאורך השנים ונתקדם עם הזמן אל המעשים, החוויות, המחשבות, הטעויות, החלומות'.

אליה מספר על ילדותו במשפחה דתית, ועל חוויה תמימה לכאורה שבה בן דודו 'ביקש שאוריד בגדים ושניגע אחד בגוף של השני'. ילד אחר ראה את המעשים וסיפר על כך לאימו, וכך הסיפור הגיע גם לאימו של הכותב – ומשם הדרך קצרה להשלכות מטלטלות על הנפש, ודאי משום שהאֵם החליטה שלא לדווח על כך למשטרה.

אליה חווה מקרה נוסף של פגיעה מינית, כשהוא בן 9 בלבד, מנער בן 16, וממשיך להידרדר: ראשית, הוא מתחיל לעבוד בשעות לא שעות בפיצרייה, כשהוא בן 12. הוא מידרדר נפשית ופיזית ומגיע לתהומות שקשה לתארן במילים. משם הוא מתחיל אט־אט לעלות, גם בזכות הכתיבה המרפאה, וכיום הוא במקום אחר – בתקווה לחיים טובים יותר גם בהמשך.

"כשכבר לא היה מקום בנפש" הוא מסמך אנושי נוגע ללב. קשה שלא להתכווץ, לכאוב, לדאוג ולהתמלא עצב מקריאת מסלול חייו של הכותב, מסלול חיים קשה, כואב, מחריד אפילו, שלא פשוט לקרוא, וקשה מאות מונים לחוות. אפשר רק לתאר מה עבר עליו באותם ימים נוראיים, ומה הוא 'סוחב' מהם עד היום. העובדה שהוא הצליח להתגבר על כך, להשתקם, להתחזק, מעידה בעיקר על אופיו המיוחד, על היכולות המופלאות שלו ועל חסינותו, שוודאי פיתח עם השנים בשל נסיבות החיים. ההתאוששות הזו, כניגוד לפרק הראשון והקשה של חייו, יכולה לשמש השראה ולעודד אנשים רבים, ודאי צעירים, שנמצאים במצב קשה.

הסיפור של אליה הוא הוכחה חיה לכך שגם מהמקומות הכי חשוכים אפשר לצמוח, להצליח ולהאיר לאחרים את הדרך.

אליה אלמקיס, יליד 2005, הוא מאמן אישי ומרצה להתמודדות עם טראומות ושינוי הרגלים. "כשכבר לא היה מקום בנפש" הוא ספר הביכורים שלו.

"כשכבר לא היה מקום בנפש" מאת אליה אלמקיס. הוצאת ספרי ניב, 177 עמודים. שנת 2026