2 אנשי עסקים

הרפתקן ואיש עסקים נפגשו באירוע משותף. השיחה גלשה לנושא, מה ערכו של האדם בחיים. איש העסקים טען שעדיף למות ולא לחיות חסר כל ואילו ההרפתקן טען שעדיף להיות חסר כל מאשר למות. עוד הם מדברים ומנהל הכלא הצטרף לדבריהם והציע לשניהם הצעה שאי אפשר היה לסרב לה. ההרפתקן יכנס לכלא לעשר שנים ואם ישאר שפוי בדעתו עד תום הזמן יזכה לתשלום נדיב מצדו של איש העסקים בסכום של ששה מיליוני דולר. השניים לחצו במקום ידים וחתמו בנוכחות עדים על חוזה. בשנה הראשונה, ההרפתקן היה בדכאון מוחלט, אולם בשנה שלאחריה כבר החל לצבור שעות על ספרי לימוד אשר הקנו לו שליטה בשש שפות. במהלך השנים הוא כבר ידע בעל פה את התורה על בוריה והמשיך לקרוא גם ספרי היסטוריה ומדע מעודכן. השנים חלפו להם במהירות ושבוע לפני תום העסקה איש העסקים היה בבעיה חמורה. כספו אזל לו ומצבו הנפשי היה בהתאם. מאחר וידע כי עת התשלום הגיע לא ידע את נפשו עד שגמר אומר בליבו לחסל את ההרפתקן בכלאו. יום לפני תום עשר השנים הוא התגנב לכלא וראה את ההרפתקן מגודל זקן, פניו נחות על ספר, עיניו עצומות. לצידו היתה מעטפה. פתח את המעטפה איש העסקים לשעבר וקרא את תוכנה. "אני מתכוון לברוח מהכלא חמש שעות לפני תום התקופה, כי גיליתי שכל מה שאני צריך כבר נמצא בתוכי. אינני זקוק לכספו של חברי ואיני תלוי בו. כל מה שרציתי קיים עמי ולכל מקום שאלך אוכל להגשים את ייעודי. נבוך איש העסקים והלך. מוסר השכל: חומר מתכלה עם השנים. רוח לא. רוח נשברת בשנים הראשונות. חומר לא. כל מה שיש לאדם כבר נמצא בתוכו. רק שעליו לפתח, להפנים ולהעשיר. כל מה שבא מבחוץ הינו הבל הבלים, חלל ריק שיש למלא כל הזמן.

בא במייל