טובות אינן נישכחות

בעיר טריפולי, בירת לוב, התגורר בשכונה היהודית רוכל עני. רוכל זה היה מחזר על בתי הפלחים בכפרים, ואיתו חמור עמוס סחורה: בדים, כפתורים ומחטים, שמן, צמר לסריגה ודברי תמרוקים.' ומזה היה מפרנס את משפחתו המעשה המסופר כאן אירע בתקופת שלטון הטורקים בלוב. שודדים וגנבים היו שורצים בכל האזור ובעיקר במדבריות ובהרים, שלא היו מיושבים. המערות שימשו להם משכן ומחבוא ושודדי דרכים היו מתנפלים על האנשים ומטילים פחד על כל תושבי הערים. אך מה יעשה יהודי הצריך לפרנס את משפחתו הגדולה? המסוגל הוא להביא בחשבון את הסכנות האורבותלנפשו? מובן שלא. הוא מתגבר ויוצא לדרכו, כי מאמין בחסדי האל שיצילנו מכלצרה ומצוקה. וכך היה הרוכל העני וירא השמים ,מסתובב בכפרי הפלחים, על אף המורא והפחד שבלב , המסחר שלו היה מתנהל ביושר ובצדק, האיכרים היו מאמינים בו ובמוצא פיו, מכבדים אותו ומגינים עליו מפני המתנכלים לרכושו. יום אחד נשאר הרוכל היהודי בעיר. והסתובב בשוק לקנית סחורה, והנה, לפני שגמר לקנות את סחורתו, ראה בשוק פלח בלתי מוכר לו, הלבוש בגדים מוזרים. שני פרחחים יהודים נטפלולאיש זר זה בכיכר שליד בתי הקפה ופתחו איתו במריבה. הפלח היהיחיד והם רבים, כי כל הפוחזים שהיו אותו יום בשוק עשו יד אחת כנגד המוסלמי, שלא מצא מפלט מפניהם. ריחם הרוכל היהודי על הפלח, ניגש אליו, הכניסו אל ביתו ונתן לו לאכול ולשתות ואף הלין אותו בביתו. למחרת היום, עם שחר נפרד האורח ממיטיבו במילים אלו: שלום לך, יהודי. אני מודה לך על האירוח ועל כל מה שעשית למעני. עוד ניפגש ביום שחור". - סיים הגוי את דבריו, עבר את מפתן הבית והסתלק דרכו אל העולם. עברו חלפו שנים ומלבו של הרוכל היהודי נשכח לחלוטין עניין הפלח המוזרודבריו התמוהים. ערב אחד נאלץ היהודי לצאת את הכפר ששהה בו, כדי לעשות את דרכו הביתה. הדרך ארוכה ועוברת במדבר, ובמדבר נמצאות מערות, והשמועה אומרת כי שדים, מלאכי חבלה ורוחות שולטים בלילה בסביבה נוראה זו. הרוכל היה מחזק את לבו בתפילה חרישית והולך אחרי חמורו העמוס סחורה. פתאום ראה שלוש דמויות גולשות מן ההר ומצוות עליו לעצור. אנשיםרעולי פנים נגשו אליו, ורובים בידיהם. והרוכל רועד מפחד. -יהודי!- אמרו לו השודדים.- תן לנו את החמור ואת הסחורה אשר עליו! שתי אפשרויות בידיך: או שאתה מניח את הרכוש בידינו והולך חופשי לנפשך ,, או שלא תצא מפה חי. לעולם .לא היתה לרוכל העני אפשרות אחרת אלא להשאיר את החמור בידי השודדים וללכת ברגל באישון לילה, לכל אשר ישאוהו רגליו. ובליבו הוא נושא תפילה שיגיע בשלום אל ביתו ואל משפחתו.. לא הרחיק הרוכל כברת ארץ ממקום הגזל, והנה רואה באפילה דמות אחרת מתקרבת אליו. והדמות עטופה עבאיה, המכסה את האיש מכף רגל ועד ראש. עצר האיש את היהודי ושאל: -לאן אתה הולך, יהודי, באמצע הלילה? הרם את ידיך! הרים הרוכל המסכן את ידיו, והגוי אמר לו: -אל תפחד, יהודי! לא אעשה לך כל רעה. אתה יחיד בדרך זו וחייך בסכנה. ספר לי מה קרה לך. רחש היהודי אימון למוסלמי זה שהאיר לו פנים וסיפר לו את אשר קרה לו וכיצד גזלו שודדים את כל רכושו' 'בוא אתי! -אמר בזעם האלמוני. הלך היהודי בעקבות הזר עד ששניהם הגיעו אל חורשה ובה בית גדול. נכנסו שניהם פנימה והנה רואה היהודי את השודדים יושבים בפינת החדר. הערבי הזר פנה אליהם: -החזירו מייד את החמור עם הסחורה ליהודי זה, ועשו זאת מהר! ולא, מרה אחריתכם! -ואל היהודי פנה ואמר: -הסתכל, התכירני? -לא, אדוני. -ענה הרוכל רועד כולו. -אני רואה אותך בפעם הראשונה. -בואך לשלום- אמר הערבי כאשר הוא מגלה את פניו. -הזוכר אתה את הפלח שעמד ברחוב היהודים, והפרחחים הטרידוהו והציקו לו? אני הוא הפלח הזה, ואתה הצלת אותי. נתת לי לאכול ולשתות, ואף התארחתי בביתך. ברכתיך אז שניפגש ב"יום שחור". והנה נפגשנו ב"יום שחור". קח לך את חמורך ואת סחורתך ואני אוסיף לך כהנה וכהנה ויהיה "השחור" ל"לבן". הוביל הערבי אתהרוכל עד למבואות העיר, כיבדו במתנות רבות, דברי צמר ומאכלים. ובהיפרדו מןהרוכל, אמר לו: -אם ישאלך איש, מי נתן לך את המתנות האלו ומי הצילך ממוות, תענה: "את זה עשה מאנסור בן סאלם, השודד המפורסם ביותר במדברה של לוב. וזאת בגלל הטובה שעשיתי לו פעם. כי טובות אינן נשכחות".

בא במייל