היכן היכן אני
מורה נכנס לכיתה עם כוס מים והניח אותה על השולחן.
אחד התלמידים גיחך ואמר: "זה השיעור שבו אתה שואל אם הכוס חצי מלאה או חצי ריקה?" וכל התלמידים צחקו.
האמת שלא, ענה המורה.
"אני רק רוצה לדעת אם לדעתכם הכוס קלה או כבדה."
הצחוק נפסק והכיתה התמלאה בהרבה פרצופים משתאים....
"קלה!" צווח אחד התלמידים.
"אז בוא בבקשה ותחזיק אותה," הזמין אותו המורה.
התלמיד ניגש והרים את הכוס, מחייך חיוך של מנצחים.
כשעמד להחזיר אותה לשולחן, אמר המורה "תשאיר את הכוס אצלך ביד".
והתחיל בשיעור.
עברו דקות, והתלמיד התחיל לזוז באי נוחות.
אחרי רבע שעה, התחילו לו כאבי שרירים.
אחרי חצי שעה, הוא הרגיש שהיד "נרדמת" לו.
"מה קרה?" שאל המורה. "חשבתי שהכוס קלה".
"היא קלה לפעם אחת, אבל לא כשמרימים אותה חצי שעה רצוף!" הסביר התלמיד.
יש מחשבות מדאיגות שאנחנו חושבים, כמו למשל, "מה יקרה אם?".
כשאנחנו חושבים את זה לדקה או שתיים, אז הכל בקטנה.
אבל כשאנחנו חופרים והופכים ודואגים הרבה זמן או כשאנחנו עוסקים בשנאה, בקנאה, בביקורת, במרמור, בציניות - אז המחשבה הקטנה הופכת להיות למשהו שמאוד מעיק ומאוד מכביד על הנשמה שלנו.
בדיוק כמו הילד עם כוס המים.
"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות."
(רבי נחמן מברסלב)