תאונות הדרכים,זאת לא גזרה משמיים.
כדרכנו בקודש כל יום שבת אנחנו אני ואישתי נמצאים בכבישי הארץ בצפון.השבת היינו עדים לשתי תאונות דרכים של אופנועים אחת לא הרחק מצומת צמח והשניה לא הרחק מהכפר הגדול ראמה .בראותינו את התאונות ואת הנפגעים האמבולנסים וכוחות ההצלה האחרים שוב תקפו אותנו השאלות הקשות,האם זה גורל? גזרה משמיים? או שהן ניתנות למניעה. אין ספק שהן ניתנות למניעה והן בידי האדם בידינו ולא בידי הגורל.[ למרות שאני מאמין בגורל]. האם יכלו הקורבנות האלה לחיות או להמנע מפציעות קשות ואנושיות. התשובה היא כן.הדבר הוא בידינו.בידי המדינה,בידי הנהגים ובידי המחיר שאנחנו מוכנים לשלם כדי לחיות.כן להגיע ולחיות.ראשית דבר.רוב התאונות אם לא כולם נגרמות בגלל יצר התחרות שנמצא אצל האדם כבר בהולדו. לא אחת אנחנו שומעים " הרכב שלי או האופנוע שלי הוא הטוב ביותר ,המהיר ביותר, אין עוד כמוהו." מכיוון שכך אין מנוס אלא להגביל את הנהג בכביש באמצעות קו הפרדה פיזי ולא לאפשר לו עקיפת רכב אחר.נהגים שיסעו פחות מהמהירות המותרת היום יקבלו רפורט.[ולא ההפך כפי שנהוג היום] אלה שיצטרכו לפנות שמאלה או ימינה יהיו להם נתיבי פניה.נכון הנסיעה במקרה זה תהיה משעממת יותר איטית יותר,אבל היא תבטיח חיים והגעה ליעד הנסיעה. המדינה צריכה לבחור בין נסיעה איטית יותר ומשעממת יותר לבין נסיעה שמזכירה מסלול מירוצים וגורמת למוות.מענין הפתרון הזה לא דורש תקציבים ,אלא החלטה בין חיים ומוות.