מתגבר על הפחד

לשלמה,

מתוך דבריך, אינני חושב שהתגברת על פחדיך, ותוכל לבדוק זאת,

אם מחר "תרוץ" לחוות הקפצות טרקטורונים. לפי דבריך, ברור לי

שהינך שקול יותר, ומכיר ומודע למגבלותיך. פחד לא סביר, ואינני

נכנס לתחום זה, הינו סכנה כשלעצמו, אך פחד סביר, הינו מנגנון

הגנה מאד חיובי. מי שיכול לנטרל את פחדיו במצבי לחץ, ייתכן

שיווכח שטוב, אך גם יכול למות תוך כדי. אם מדובר בביצוע כערך

עליון, משמעות החיים יורדת לזה שמבצע.

לשלמה

הפחד הוא המגן שלנו מפני  סיכון לא מחושב. מי ששרת בצבא יודע שהפחד מלווה אותו  כאשר התותחים נובחים והמטוסים צוללים.  נכון שיש לנו מנגנון מיוחד  שמאפשר לנו להתגבר על הפחד כאשר  אתה חוה את אותה סכנה שוב ושוב ויוצא ממנה בשלום. אני זוכר את המטוס שצלל לעברי ב48 יורק אש ומטיל פצצה שהתפוצצה לא הרחק  מאיתנו. . עדיין לא הייתי חייל  הייתה זו טבילת אש ראשונה בגיל 16.5  אני זוכר גם את טבילת האש האחרונה שעברתי במלחמת יום  כיפור. ביום הראשון של המלחמה זרקו אותנו על גבעות החול לא רחוק מהתעלה.   ישבנו על גיבעה נישאה לתדרוך. המיג הופיע מבין החולות וירק אש תותחים  .הפגזים חרשו את החולות לידנו וניבלעו בחולות. רצנו  מלאיח פחד לחפש מחסה. חה , אפילו גומה לא ניתן היה לחפור על הגיבעה. . אף אחד  מארבעים  חיילי המילואים לא נפגע  .מאש התותחים ומהףצצה שזרק המיג לרפואה. פחדנו ועוד איך פחדנו ורצנו כמו מטורפים. המיגים הגיעו כל יום בבקרים ובערבים. הם ירו וזרקו פצצות . ישבנו בעמדה שעומקה חצי מטר עם חיפוי שקי חול  ומעלינו  רשת הסוואה. כשהמטוסים הגיעו  ,, הפסקנו לרגע את משחק הפוקר  והמשכנו כאשר שמענו את הבום של הפצצה.  התרגלנו לפחד  למרות ההרוגים והפצועים  ממיג שנפל למתחם קרוב  לאחר קרב אוירי שהתנהל מעלינו. .  שיחקנו את החתול והעכבר .הן עם המטוסים והן עם הפחד. .   אני זוכר גם את  הטרקטורונים.  עלינו עליהם שהרי אנו נטולי פחד  מאיבוד החיים.  למרות הגיל לחצנו על הדוושות  ודהרנו על ובין האבנים  כשבכל רגע יכולנו להתהפך ובמהירות שדהרנו  יכולנו לאבד את החיים. . אבל כשהגענו לסנפלינג אמרתי די. האם היה זה  הבעיות עם הגב ?  או אולי הפחד שהתעורר מתרדמת.?  חחח. בגילנו  חוזר הפחד.  וקשה לנו להודות.