פיוטריקוב-בליז'ין-אושוויץ

פיוטריקוב-בליז'ין-אושוויץ

בקייץ של שנת 1943 החליטו הנאצים לחסל את בתי המלאכה ולהשאיר בעיר רק אותם יהודים שעבדו

בבית החרושת לזכוכית,את האחרים[כולל את אבי,את גוצ'ה ואותי העמיסו על רכבת ושלחו אותנו למחנה

אשר שמו בליז'ין!

בבליז'ין ישננו בצריפים כאשר מכול צד של הצריף היה מין מדף דו-קומתי אשר שימש כמקום שינה עבורנו.

תנאי התברואה היו ירודים מאד ופרצה מגיפת טיפוס הבהרות המופצת על ידי כינים אשר עברו בקלות מאדם לאדם.

בעזיבה מפיוטקוב החרימו הגרמנים את כול רכושנו כפי שרק יכלו לשים עליו את ידם.אבא שלי הצליח להחביא כמה תכשיטים יקרים בעיקר על גופי כי על ילד קטן לא חיפשו כול כך.

חליתי בטיפוס בהרות וקיבלתי את הטיפול הכי מסור ויעיל כפי שאבא וגוצ'ה הצליחו להשיג עבורי.

אחרי שהבראתי מהטיפוס הייתי מאד חלש וחליתי בדיזנטריה ושוב אבי שיחד רופא שטיפל בגרמנים שיטפל גם בי.הרופא קבע שאני צריך ערוי דם כדי שאוכל להתאושש ולהבריא!למזלי הרב לאבא ולי היה אותו סוג דם

ואבא נתן דם אשר במקום הרופא העביר אותו אלי.

כעבור זמן לא רב חלה אבא בטיפוס ואני בעזרתה המסורה של גוצ'ה טיפלנו בו.היה אצלי עדיין תכשיט זהב

יקר מעין קופסה בגודל של קופסת גפרורים עשויה מזהב טהור,הבטחתי אותה לרופא אם יצליח לרפא את אבא שהיה חולה מאד.אבא הבריא ואנחנו נפרדנו מהתכשיט האחרון שהיה לנו.

יחסית בליז'ן נחשב למחנה לא הכי נורא.

יום אחד הנאצים תפסו אישה יהודיה שאכלה חתיכת לחם עם גבינה ומיד דרשו ממנה שתסגיר את הגרמני

שהעז לרחם על יהודיה ונתן לה לחם עם גבינה.

האישה היהודיה הייתה גיבורה אמיתית וסירבה להלשין על השומר הגרמני שאילו הסגירה אותו היה נשלח

לחזית המזרחית-להלחם ברוסיה.הנאצים הלקו אותה 220 מלקות בשוטים עד אשר מתה ולא גילתה להם כלום!

יום אחד יצאה הוראה שעל כולם לעשות קרחת ואני לא עשיתי זאת כי הייתי מאד גאה בבלורית שלי כילד.

הנאצים ריכזו את כולם במגרש הגדול והתחילו לעבור בין היהודים ולהוציא את מי שלא עשה קרחת.

הם ירו במקום באחדים ולאחרים ניפצו את הראש האחד אל השני.

ראיתי שאם לא אעשה מה שהוא יוצא מהכלל אני אמות.ברגע שעברו קרוב אלי שורות של יהודים שכבר

נבדקו זינקתי ועברתי לצד הבדוקים וככה חזרתי חי לאיזור המגורים,ברור שמיד רצתי לספר ועשיתי קרחת!

היה שם נאצי בשם בוסקאו אשר הצטיין בשני דברים:הוא היה בעל גוף מעוות לאחר שנפצע בחזית המזרחית,כלומר במלחמה ברוסיה.הוא הצטיין גם באכזריותו מעל ומעבר לאחרים.

יום אחד הוא נכנס לצריף שלנו ותפס קבוצת יהודים אשר לא נהגו במדויק כפי שהוא רצה ואני ביניהם.

הוא הרים מוט גדול והתחיל להכות על ראשי היהודים,מה שהציל אותי היתה העובדה שהייתי ילד קטן ולכן גם נמוך ויצאתי מיזה עם גולה על המצח בלבד בזמן שאחרים הוא ממש פתח להם את הראש.

בקייץ 1944 החליטו הגרמנים שהגיע הזמן לחסל את מחנה בליז'ין ונשלחנו ברכבת  לאושוויץ!

בפרק הבא אספר לכם על אושוויץ-בירקנאו ועל פגישתי עם ד"ר מנגלה. 

כל הזכויות שמורות לסבא משה

לא חשוב הגיל,

חשוב התרגיל!