חי צומח דומם - לא המשחק, הספר
ספרו של משה זונדר, תסריטאי ועיתונאי יליד חולון יחדור מתחת לעורו
של הקורא. "הדור השני" פוגש פה חווית יסוד של שנות השבעים.
עד כאן ציטוט מצדו האחורי של הספר.
קראתי את הספר בשלוק אחד, והרגע גמרתי אותו. האמת? זה לא ספר, זה כתוב כמו תסריט. כנראה שזה מה שזונדר עושה הכי טוב. חסרות רק הערות בסוגריים כמו (זום אאוט) או (המצלמה בפוקוס על רחל ב.)
מה שרציתי להגיד זה שחוויית הקריאה שלי היתה עוצמתית כיוון שראיתי (בעיני רוחי כמובן) כל סצינה וקטעי דיאלוג ממש לנגד עיני בתור נער תל אביבי בשלהי שנות החמישים. התיאורים מאד פלסטיים, עד כדי כך שהריח עולה מבין דפי הספר. הבעיה היחידה שאין כאן כמעט קשר (לטעמי) בין ראשית דבר ואחריתו לבין עיקר הספר. המעברים פשטנים מדי נוכח מורכבות הדמויות.
אני לא מבקר ספרות, ז.א. מבקר את הספרים במובן ביקור ולא ביקורת. הפעם החלטתי "לספר לחברה'"
תגובות
1
אהבו
0
430
מינה גבע זִכְרָהּ לִבְרָכָה
קראתי ביקורת טובה נוספת על הספר וכבר רשמתי אותו ברשימת המועדפים שלי. איך אפשר להתעלם מקטע שהזכיר לי נשכחות: "כשאבא היה בחיים התכנס בביתנו בכל יום רביעי בערב הרכב קבוע של ארבעה זוגות למשחק.
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
והעיר כתריאליבקה צה"לה ושמיכה
את הצבע לנשף סיפקו הפעם מהגן של הג'יהאד האיסלמי, אדום כמובן. תושבי שדרות לא ידעו אם לרוץ למרחב המוגן או להביא מטריה.
את משלוח המנות סיפק כדרכו חיל האויר בשבתו כבד"צ - "אם יהיה שקט אז יהיה שקט...
לקריאת הפוסט
צוף
פעם בשבוע בחוזרי מבית הספר "אחד העם" עצרתי בקיוסק שניצב על אי תנועה ברחוב יהודה הלוי וביקשתי צוף. צפיתי בשקיקה כיצד מזגה אשת הקיוסק את המשקה הכהה לכוס גבוהה מברז כסוף. מחירה של החויה היה גרוש...
לקריאת הפוסט
דון שרון אתה יכול לנוח
הענין הוא, שבמקום להמתין עד שתחזור הרוח לנשוב באותו כיוון, פשוט
דחפת את התחנה (והאנשים) "לתפארת מדינת ישראל".
נכון היית מלך ישראל. אפילו כפי שכינית זאת - מלך מדינת היהודים, אבל מה חשבת לך בחור...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות