מאוסטריה לאיטליה
11.מאוסטריה לאיטליה
עברו שלושה ימים בהם פקפקנו האם חיילי הבריגדה הארץ-ישראלית באמת ישובו ויביאו איתם מזון וחבילות ממתקים כפי שהבטיחו.האם באמת אפשר לסמוך עליהם? אחד הנערים נכנס כולו נרגש ומספר שהנה הגיעו משאיות מלאות בכול טוב ואיתם החיילים שהיו כבר אצלנו וביניהם זה שהתרגז כול כך על הקצין היהודי-אמריקאי שהציע לנו לאכול עשב באם אין לנו די אוכל. כולנו,פרט לבודדים,נרשמנו אצל חיילי הבריגדה ותוך זמן קצר עלינו על המשאיות וכול אחד ברגע שעלה למשאית קיבל חבילה בת שלושה ק"ג של ממתקים.במשאית עצמה היה מכול טוב,לחם טרי,קופסאות שימורים של בשר,סרדינים ולפתנים שונים והכול זמין לכולנו,מי שרעב שיאוכל.
הוסבר לנו שבשלב זה אנחנו נוסעים לאיטליה ובדרך אפשר לדבר ולשיר באופן חופשי,רק כאשר נגיע לגבול שבין אוסטריה לבין איטליה נצטרך לשמור על שקט מוחלט כי הם מעבירים אותנו בתור חבילות של ציוד ולא בתור בני אנוש. ככה עברנו את הגבול מאוסטריה לאיטליה והמשכנו לנסוע חופשיים וניזונים מכול טוב. הגענו למחנה צבאי גדול בעמק בין הרים[למקום קראו טרביזיו אבל ספק רב שאני אומר את השם נכון-כנראה זה דומה]. המחנה הצבאי היה כולו של הבריגדה הארץ-ישראלית ואנחנו קיבלנו יחס נפלא. עמדתי בתור לקבלת טבלת שוקולד וכאשר קיבלתי אותה והתחלתי לאכול נעמדתי מיד בסוף התור לקבלת עוד טבלת שוקולד. חיילי הבריגדה ויתרו על מנות השוקולד שלהם וחילקו אותן לנו.בכלל התנאים היו מצוינים.
הייתי אז בן אחת-עשרה ומספר חודשים,יום אחד טיפסתי על משאית גדולה והתחלתי לשחק בידיות השונות אשר לא ידעתי למה הן מיועדות,ככה הצלחתי לשחרר את המעצורים והמשאית החלה לנסוע במורד. למזלי אחד החיילים ראה שמשאית נוסעת בכיוון לקיר ולא רואים את הנהג,הייתי קטן מדי בכדי להגיע לחלון שליד הנהג.החייל זינק על הקבינה של המשאית והצליח לעצור אותה מטרים מספר מהקיר.ברור שקיבלתי על הראש והוסבר לי כמה מסוכן מה שעשיתי. אחרי כמה ימים יצאנו שוב לדרך לכיוון העיירה סנטה מריה שם החליטו אנשי הבריגדה להקים פנימייה לילדים ניצולים וקראו לה "אודים",על שם אוד מוצל מאש.
בדרך ישננו במחנות צבא אשר היו של הבריגדה או של יחידות בריטיות שהיה בהן אחוז גבוה של חיילים עבריים מארץ-ישראל. באחד המחנות פגשתי בחייל יהודי אשר שוחח איתי והתברר שמוצאו גם כן מפולין כמוצאי ובהמשך השיחה התברר שאנחנו קרובי משפחה רחוקים. למיטב זכרוני אמה שלו הייתה בת-דודה של סבתא שלי מצד אימי. הוא נתן לי מתנות של בגדים וכסף ואמר לי שכאשר אגיע ארצה וישאלו אותי האם יש לי משפחה אתן את הפרטים שלו והוא ייקח אותי אליו הביתה כאילו הייתי בנו.הודיתי לו ושמחתי מאד שאינני בודד בעולם. המשכנו במסענו באיטליה עד שהגענו לעיירה סנטה מריה ושם פגשנו בעוד ילדים ובני נוער,בנים בנות, אשר נאספו על ידי אנשי הבריגדה. חולקנו לקבוצות לפי מין ולפי גיל.כולנו היינו בני אחת עשרה עד שמונה עשרה. הייתה קבוצה נפרדת של בנות ואני צורפתי לקבוצת הקטנים ביותר שקיבלה את השם קבוצת הצברים.
המשך יבוא!
כל הזכויות שמורות לסבא משה
לא חשוב הגיל,
סבא משה, קוראת את סיפור חייך - מרגש.
סבא משה היקר,
דבריך נוגעים ללבי.איך בתור נער בן 11 עברת את כל הטלטלןת האלה ובדרך ראית גם עולם.קראתי את הסיפור בשקיקה כי זה מחבר לי נקודות על אנשים שהיכרתי פעם,זה מהבריגדה,אחר מהצבא הבריטי...
סבא משה היקר,
דבריך נוגעים ללבי.איך בתור נער בן 11 עברת את כל הטלטלןת האלה ובדרך ראית גם עולם.קראתי את הסיפור בשקיקה כי זה מחבר לי נקודות על אנשים שהיכרתי פעם,זה מהבריגדה,אחר מהצבא הבריטי,קרובים.משונה אך לא מוזר איך פגשת קרוב משפחה.שני יהודים ניפגשים,והנה הם קרובי משפחה.
בקשה לי אליך,אם תמשיך לכתב,חלק את הכתוב לפיסקאות שיהיה קל יותר לקרוא.אתה חתיכת היסטוריה מעניינת.וסמל למה שהעם עבר.
ממשיך לרתק,לטלטל ולרגש בכתיבתך ובסיפורך (כל מילה שאוסיף גורעת)
צהריים טובים משה
גם אני במוטקה קראתי כמעט הכל מאד מרגש ומרגיז משעברת.היה לי קשה להירדם בלילה.
יישר כח יש לך משפחה לתפארת וזו התשובה שלך לנאצים הארורים.
כל טוב ולהשתמע ...
צהריים טובים משה
גם אני במוטקה קראתי כמעט הכל מאד מרגש ומרגיז משעברת.היה לי קשה להירדם בלילה.
יישר כח יש לך משפחה לתפארת וזו התשובה שלך לנאצים הארורים.
כל טוב ולהשתמע שבת שלום והרבה בריאות לך ולבת זוגך להתראות אלה אשרי