עוד יום

עוד יום

שְׂמִיכַת קֶצֶף לָבָן

שֶׁל יָם, שֶׁנִּפְרְשָׂה

עַל הַחוֹל הַצָּהֹב,

נְסוֹגָה בִּדְמָמָה

לְהֵאָסֵף אֶל הַגַּל

הַמִּתְפּוֹצֵץ בְּרַעַם.

שְׁחָפִים חִוְּרֵי גָּחוֹן

דּוֹאִים, בִּצְרִיחָה

רָמָה, מֵעַל גַּלִּים,

שֶׁחַמָּה אֲדֻמָּה

שׁוֹזֶרֶת בָּהֶם אֶת גְּוָנֶיהָ

וְרוּחַ מְלוּחָה וּקְרִירָה,

נוֹשֵׂאתְּ רְסִיסֵי רֵיחַ

שֶׁל יָם וְאַצוֹת

חוּמוּת יְרֻקּוֹת,

מְבַשֶּׂרֶת סוֹפוֹ שֶׁל

עוֹד יוֹם

הַנָּסוֹג אֶל  הַחֲשֵׁכָה,

אֶל הַשִּׁכְחָה.

            נורית שושני