הדמויות הגרוטסקאיות

גופות חרוכות בין כלי רכב חרוכים,
שכבו להם דוממים חיילים עם מדים.
חלקם התחבושות עדיין את ראשם עוטפים
ואחרים שכובים בתנוחה גרוטסקאית .
דומה שנחים הם אחרי קרב דמים,
עוד מעט יתעוררו ,יניעו את רכבם וימשיכו בדרכים.

הייתה זו שיירה ארוכה של רכבים פגועים.
הם היו פרוסים על פני המרחבים המדבריים,
שקועים בינות לחולות המדבר הצחיחים.
היו אלה חיילים מצריים שהבטיחו להם ניצחון.
חיילים שדהרו קדימה אל עבר השרון והשומרון.
מצביאיהם הבטיחו להם כיבוש קל ומהיר
הבטיחו התקדמות מהירה וכיבוש המדינה.
אלא שהם לא לקחו בחשבון עובדה פשוטה,
שצה"ל לא יאפשר לאויב לאיים על המשפחה.

שישה ימים ארכה המערכה הארורה.
את תוצאותיה גם הרודן לא חזה,
מפלה איומה של צבאו שהורידה אותו מהבמה.
הסתכלנו על הצי הענק של רכבים וכלי המשחית
פרוסים שרופים ברחבי חולות המדבר הצחיחים.
הסתכלנו על החייל שראשו עדיין חבוש בתחבושת,
למרות שחלפו חודשיים ,צבע עורו לא השתנה.
גם חברו, זה שישב לצידו , ליד הגה המכונה,
נראה ישן כשראשו מונח פרקדן על המשענת החרוכה.
לרגע התפתנו לקרוא לו "קום ,התעורר מהשינה"
"עזוב את המדבר וחזור הבייתה אל המשפחה."

חשבנו על המשפחות שהשאירו החיילים מאחוריהם
על אישה אוהבת ועל ילדים ונכדים
על שכנים וחברים ומקומות עבודה בטוחים.
למרות שחלפו חודשיים המשפחות בודאי אינם יודעים,
אם האב והבעל נפל בשבי או נמצא בין המתים.

חשבנו כמה היה זה אוילי וחסר הגיון
שמנהיג עריץ החליט להוביל את צבאו לקרב האחרון
קרב לכיבוש מדינה שלא היוותה סכנה ואיום על מדינתו.
על אלפי החיילים שנהרגו שהם עדות אילמת לאיוולתו
עדות להחלטה אומללה של רודן .שרצה להנציח את שמו וגדולתו.
....

......והתפללנו שזו תהיה המלחמה האחרונה