תופעת גיוס אנשים לאירועי שמחה ועצב

לניסו

ראיתי כבר הודעות בפייסבוק על אמהות שכתבו כי ילדים מבי הספר לא הגיעו למסיבת יום הולדת של ילדה. הכל מוכן בחצר. תיקרובת , הילדה המסכנה ששיש בה מום מסויים ובגלל זה לא הגיעו ילדי הכיתה למסיבה. ובכמה מקרים  הראו צילומים וסירטונים כיצד מגיעים אנשים בגילאים שונים  ועם מתנות לשמח את הילדה. זה לא רק לחייל בודד שנהרג.  ראיתי גם סירטון שהופץ  על ניצול שואה  שקבר את אשתו ולא היה מניין. הודעה בפייסבוק גרמה לעשרות רבות להגיע  לבית הקברות , דתים וחילונים. צעירים וזקנים. מאות אנשים הגיעו להיות בהלויה  של ניצולת השואה .ראינו את ההתרגשות של ניצול השואה שלא האמין למראה עיניו. הוא היה נירגש.  כל כך הרבה מקרים  של הרתמות  לשמח ילדה קורים  ולא כולם מפורסמים. יש לנו אנשים טובים.

ניס

יש מקרים שהפירסום בפיס. שמחות/עצב מגיע ממקום חיובי, יש מקרים שהפרסום מגיע מאיכפתיות מזויפת, או הפיכת דאגה (בעיקר לישבני) לעוד מוצר צריכה שלא פוגע בכיס, להפך , כמה נקודות זכות אקבל.  אני מתייחסת לקצינה שפרסמה בפיס. על הלווית החייל הבודד, אותה קצינה שהייתה המפקדת הישירה של החייל הבודד, נשאלת השאלה , מישהו נרדם בשמירה?מה הביא את החייל לקטוע את פתיל חייו???

בגדול, אנחנו יודעים , (לכאורה ), להתאחד.

לניסו, ,טוב שיש יוזמות של שיתוף בין האנשים בחברה. טוב שיש החלצות לטובת החלשים בחברה. אכן היה קלקול בעם, אך יש תחושה של חזרה לעבר של שיתוף של דאגה לחלשים. מי ייתן וזה יהיה טריגר לכולנו, לשוב להיות אנושיים