מכתב שלא שלחתי

ולכן לא היה לך למי לשלוח את המכתב.

אבל המכתב כשלעצמו עם הרעיונות שבו - מקסים.

להתמסר ללא תנאי לאהבה ולהסחף בלי גבול או הגיון.

אךך איפוא, איפוא הן הבחורות ההן, מהסוג שתארת.

היום כבר לא מייצרים כאלה.

אכן חלום ניפלא.יש כאלה אהבות.אבל רובן מתחילות בזיקוקי די נור ומסתיימות בקול ענות חלושה.
אולי עדיף להתחיל ,כמו שניכנסים לברכה,כשלא יודעים את הטמפרטורה של המים.בזהירות.תחילה טובלים רגל אחת ובודקים איך זה יתקדם.כך התבשיל מתחמם ומתחיל לרתוח,,ואז כדאי לשים על אש קטנה,שיתבשל לאט.ואז ,אחרי שהתבשיל התבשל לאט,הוא מה זה טעים!בגילנו צריך לדעת לא להחפז.הרי כבר יש לנו ניסיון.אני נקטתי בשיטה זו ויצא לי תמיד תבשיל טעים לעילא.(טפו ובלי עין הרע וחמסא חמסא וכל מה שאתה יודע שאומרים במיקרה כזה,אלה שמאמינים בשטויות האלה)

אני מגלה זה לא סוד
וזה לא צריך לפגום בשום קסם
אצלי הקסם זה דוקא מה חושבים הקוראים.
מגוון התגובות כאן נותן לי השראה לכל מיני כיוונים.
להבדיל מסופר שכותב ספר או מחזאי,כאן הדברים נוצרים תןך כדי.
לפעמים אני מקבל השראה מסתם קריאה של תגובה או פוסט של אחד הכותבים כאן.
במוסיקה למשל אני יוצר בצורה לחלוטין שונה.

להמר זה יכול להיות רק לפי הרגש,כך לפחות אני חש.
כי אין פה הפעלת שיקול דעת.זה משהו מבפנים שאומר לך, לך על זה היא נראת השקעה טובה.
ואחר כך אני אומר זכיתי בך.
איך זכיתי בה ,הרי טרם השגתי אותה?
ובכל זאת ,אני נוטה לשפוט אנשים לזכות ונותן להם אשראי,
ולא חשוב מה יקרה.
[כי נקודת המוצא זה האופטימיות.
אתן לך דוגמא:הכרתי משהי ברשת ואחרי יום היא אומרת לי התגעגעתי אליך.
נו ,מה את אומרת על זה?
היא לא רואה ולא מכירה אותי,מנין המשפט הזה התגעגעתי אליך?
זהו סוג של הימור רגשי.
ולדעתי כך צריך לנהוג בין בני אדם.בואי נניח שכלום לא יצא מזה וכל ההימור כאילו היה סתמי בחזקת הפרחת בלונים.אז לא קרה כלום ממשיכים הלאה והלאה עד לתחנה הסופית.
אבל לשבת בבית ולהגיד :אני לא אלך על זה וזו לא מתאימה וההוא נראה לי כך וכך,כך לא בונים מערכת יחסים.