מחר יום חדש

איזרי כח אישה יקרה !

חשבי שישראל מביט בך מלמעלה, מה היה אומר ?

קחי לך שינה עמוקה וטובה עם השכמה מאוחרת.

ומיד מגיע סוף השבוע עת מילוי מצברים.

היי שרהלה. מותר .נכון מותר לכאוב, לסבול ,לצעוק.

צריך למצוא כלים לעזרה ,להרגע ולנשום עמוק.  חובה לעזור לעצמך.

להעזר באנשים קרובים. כאוס וקריסה כמו  עכברים מכרסמים כוחות פיסיים ונפשיים.

שרוש בחום אני ממליצה באתר :"נתינה מהלב" של ד"ר ברוך אליצור.

הקלטות הרפיה. תקראי ,תקשיבי ,תני סיכוי.

וים גם ים מאוד עוזר להרגע.  תנסי הכל מה שאפשר כדי לא  לקרוס.

אוהבת אותך מאוד  ילנה.

לשרה

החום מוסיף על הכובד, מכביד על האיברים, גם לנשמה שסבלה קשה להתרומם.

ובאמת "אין ברירה" אלא להרפות עד שישוך הראש מזעפו.

להניח ליום יום להתרחש מעל לראש המכוסה במפלטו.

להניח לטיפטוף דקיק להתגנב, לבשר שנה חדשה שמתקרבת,

לדמיין טיפות גשם ורוח קרירה ומרעננת עומדות בפתח,

ולא לשכוח את הדברים הטובים שיש.

והנה, בשבילך, מנת יופי קטנה:

" בתערוכת הרובוטים ראיתי רובוט דמוי ילד נושף על סביון, זה כל מה שהוא ידע לעשות, לנשוף על סביון.   ראיתי רובוט מאושר יותר,"

מתוך קצרצרים מאת אלכס אפשטיין.

ממצוק

ישראל היה מבסוט שחזרתי לכתוב,ולא חשוב על מה,

העיקר לבטא את עצמי.

במקרה הזה ישראל לא הנושא (הוא נמצא ברקע כל הזמן)

העבודה שלי מוציאה ממני רגשות קשים,לחץ אדיר

ופשוט קרסתי,נשארתי בבית לישון

כרגע מרגישה טוב יותר תודה

אלישבע יקרה

להוציא ממך תגובה כזאת,לא פשוט כלל

אך כנראה ההתפרקות שלי נגעה בך

היא נוגעת לעבודה,שהמצב שם בלתי שפוי

ואני הרגישה לוקחת הכל ללב

עד שהבלון התפוץץ

מחר יום חדש

אהיה בסדר

תודה

יעקב יקר

מותו של ישראל היה ודאי,התכוננתי אליו מספיק זמן

אבל לא התמוטטתי בגללו

הוא היה מתעצבן שהתמוטטתי בגלל העבודה

אבל מחר יום חדש

ואשתדלל לקחת לישבן ולא ללב

לילה טוב

                לשרה בהצלחה  מתוך בריאות ושמחה,

                אולי תצאי לחופש  ליום אחד לפחות ותרגישי יותר טוב   

לשרה,

בחיים יש הרבה מהמורות

יש ונופלים בהם, מרוב צרות

כי בסופו של דבר

לא יודעים מה יהיה מחר?

ועל כן, החיים זה שום דבר

קצת הווה ומעט מחר

והעתיד שחור משחור

כי בסוף כולנו אל הבור

שרה יקירה לא הייתי כאן כמעט שנה מידי פעם מציצה ואז אני רואה את מה שכתבת וזה מאד עצוב לי , אני מכירה אותך כאשה חזקה, הכל יעבור לעיתים יש הצטברות שגורמת לחוסר אונים ולקריסה כפי שציינת. אני מאד שמחה שחזרת למוטקה יש כאן חברים וחברות שתמיד איתך כמו שכתבת מחר יום חדש ותקווה חדשה איתך בידידות ריקי שמר

היי שרלה,

ברוך שובך.יפה שלנו,אל תקרסי.יש לך כל כך הרבה לתת לעולם ולקבל.התעודדי.טוב שחזרת לכתב.חיכיתי לך.אין לי זמן להגיב כי השעה מוקדמת מאד בבקר,אבל כשראיתי תמונתך מייד פניתי לקרוא ולהגיב.

כמה טוב יש בך ולוא רק זה והיופי שלך,צריכים לעודד ולנחם אותך.מה שלום הבת היפה שלך שהראת לנו פעם את תמונתה.שובי אלינו .מחכים לך כאן.אני בטוחה שלא רק אני.

הייתי במוטקה  והפסקתי.   עברו שנים.  אני עוד פה.... וגם מוטקה עוד פה.  אז בסדר, חוזרים למקלדת כי המקלדת היא חברתי הטובה. והנאמנה

תכל,ס   מה היה לנו?  נולדו נכדים וגם גדלו. הגדולה כבר בתיכון.  

ואני???? אני הזדקנתי ועברתי לדיור מוגן. זה היה צעד מחויב המציאות אבל גם מוזר מאד זו היתה  מין כניעה לגיל.  השלמה עם העובדה שאכן הזדקנתי. כל העיניין היה מלווה בחששות ובעיקר  בכעס. .

 אני בפנסיה כבר הרבה שנים... לא עובדת.   משתעממת.  לא מוצאת עיניין בהתנדבויות.... הנכדים  מתעניינים הרבה יותר באייפון שלהם מאשר בסבתא. אז איך מעבירים את הזמן ומתמודדים עם הבדידות?

אז בקיצור, הגעתי לדיור מוגן וכאן... הפתעה. יש  דוקא אנשים מעניינים ( לא כולם, אבל יש ) יש פעילות מכל הסוגים וזה במקום.... לא צריך לחפש ולרוץ. יש דירה נעימה  ויש המון חברות ואפילו גם חברים. 

בקיצור, טוב לי בדיור המוגן ואני מרוצה שעברתי 

יש עכשיו קונצרט בלובי אז ביי