שיניתי גישה

אף פעם לא דברתי על זה עם אף אחד, אבל אחיין שלי הוא הומוסקסואל מוצהר וגאה. היה לנו קשה לקבל את זה הרבה שנים במשפחה, כי היינו דור אחר ואולי גם התאכזבנו לגלות שאולי לעלם החמודות הזה שסובב כל כך הרבה ראשים של נשים לא יהיה סיכוי להקים משפחה משלו. בהתחלה חשדנו, אבל הוא לא סיפר לאף אחד, לקח הרבה זמן עד שהוא עבר את תהליך היציאה ועד שהמשפחה שלנו הסכימה להודות בכך ולשתף אותנו – המשפחה המורחבת. אני זוכר את התחושה שהיתה לי, של אי נוחות, של מועקה, אני שמנסה תמיד לשמור על ראש פתוח הפתעתי את עצמי וכעסתי על עצמי – מדוע אני מגיב כמו איש פרימיטיבי. מה שהיה לא מזמן במצעד הגאווה הציף בי מחדש את הרגשות הראשוניים והטריים ההם שהאחיין יצא מהארון, את המבוכה בכל הפעמים שפגשתי בו ואחר כך בבני זוגו והכעס על עצמי שלא קיבלתי ושלקח לי זמן ואיך אנשים מעיזים לשלול את החופש לאהוב את מי שאתה רוצה גם אם אתה אוהב מישהו שהוא לא על פי הנורמה ולקחת חיי אדם על דבר כזה או בכלל – הרגשתי נורא ומיד הרמתי טלפון לאחיין, רציתי לספר לו איך הרגשתי בהתחלה, שהעמדתי פנים של שמחה אבל בפנים כאבתי את כאבם של הוריו וכמה אני גאה בו שהוא היה כזה חזק ואמיץ וביחד בכינו בטלפון ושמחנו על זה שלקח זמן אבל העיקר שהגיעה הקבלה המיוחלת והעיקר שהוא מאושר במי שהוא ובחייו ואני שמח בשבילו. הכי שמח בעולם.