מוסר השכל להיום (הרב פנגר)
כפרי פשוט, הגיע לראשונה בחייו אל העיר הגדולה. בסקרנות רבה הסתובב ברחובות, כשכולו מוקסם ומרותק למראה חיי העיר הסואנים והמעניינים.
והנה, הגיע הכפרי ליד בית הדואר. הוא רואה אדם נכנס ונותן לפקיד כמה מטבעות, ובתמורה נותן לו הפקיד מזוודה גדולה. לאחריו נכנס אדם נוסף, וגם הוא שילם לפקיד מספר מטבעות וקיבל חבילה גדולה.
השתומם מאוד מיודעינו הכפרי,
הכיצד נותן הפקיד חבילות כה גדולות תמורת סכום כסף קטן? בסקרנותו, ניגש אל בעל המזוודה ושאל אותו: "אמור נא לי, מה יש לך במזוודה?".
"אריגים י...קרים", ענה האיש. ניגש אף אל בעל החבילה, ושאלו לתוכן חבילתו,
והלה ענה כי יש בחבילתו מוצרי חשמל יקרים.
כששמע הכפרי המופתע, כי בסכומי כסף כה קטנים אפשר לקנות סחורות כה יקרות, "הבין" כי נקרתה לפניו מציאה של ממש, אולי איזו מכירת חיסול הזדמנותית.
הוא חשש פן יחסלו את יתר המזוודות, ולכן רץ כל עוד נפשו בו אל הפקיד, הושיט לו סכום כפול מזה ששילמו השניים הקודמים לו,
וביקש מן הפקיד שתי חבילות...
הפקיד בחן את ההלך בתימהון, ומשהבין כי עומד לפניו כפרי פשוט ונבער, שאינו מתמצא בחיי העיר,
נעתר להסביר לו, שמזוודות אלו נשלחו לאנשים מסוימים, ושייכות הן להם בלבד,
וכי בכל מחיר שבעולם לא יהיה רשאי למסור שום מזוודה לאדם זר!
כאן רשאים לקבל חבילות רק אותם אנשים שנשלחו להם מזוודות מקרוביהם.
אלא שעליהם לשלם דמי מכס בלבד, כדי לפדות את המשלוח...
תם מה הוא אומר???? (חיוך)
היי נדב,,,,התבלבל חשב שהוא בגן עדן חח... הכל כלול.
לתקווה יפה מאד ,יש גם קהילת הומור בנוסף לשאר הקהילות
בעברית פשוטה אומרים עליו ,אהבל"
לתקווה מרום
מוטב מאוחר מאשר אף פעם...
לתקווה מרום
מוטב מאוחר מאשר אף פעם ,,יש תמיש פעם ראשונה
אהבתי את האהבל של יעקב ,,חחח,
בוקר נעים,,
מ'היכרותי'כבר בזכותך!!!תקוה-יקרה-את כבוד הרב פנגר
סבורה שהסיפור והדגש שכיוון אליו הינו 'הפקיד'
טוב-ליבו ומידת-היתחשבותו ב'אחר'
סבלנותו וסובלנותו ראויים לשב...
מ'היכרותי'כבר בזכותך!!!תקוה-יקרה-את כבוד הרב פנגר
סבורה שהסיפור והדגש שכיוון אליו הינו 'הפקיד'
טוב-ליבו ומידת-היתחשבותו ב'אחר'
סבלנותו וסובלנותו ראויים לשבח
תקווה...
הבדיחה כבדיחה היתה טובה..והפואנטה כאן שאין מוסר השכל... ולתמהוני כי רב...גם לתגובותיהם של חברי לבלוגיה.
לכן הרהבתי עוז והבאתי לכם כאן את מוסר ההשכל לסיפור!!!
כפרי פשוט, ה...
תקווה...
הבדיחה כבדיחה היתה טובה..והפואנטה כאן שאין מוסר השכל... ולתמהוני כי רב...גם לתגובותיהם של חברי לבלוגיה.
לכן הרהבתי עוז והבאתי לכם כאן את מוסר ההשכל לסיפור!!!
כפרי פשוט, הגיע לראשונה בחייו אל
העיר הגדולה. בסקרנות רבה הסתובב
ברחובות, כשכולו מוקסם ומרותק
למראה חיי העיר הסואנים והמעניינים.
והנה, הגיע הכפרי ליד בית הדואר.
הוא רואה אדם נכנס ונותן לפקיד כמה
מטבעות, ובתמורה נותן לו הפקיד
מזוודה גדולה. לאחריו נכנס אדם נוסף,
וגם הוא שילם לפקיד מספר מטבעות
וקיבל חבילה גדולה. השתומם מאוד
מיודעינו הכפרי, הכיצד נותן הפקיד
חבילות כה גדולות תמורת סכום
כסף קטן? בסקרנותו, ניגש אל בעל
המזוודה ושאל אותו: "אמור נא לי, מה
יש לך במזוודה?". "אריגים יקרים",
ענה האיש. ניגש אף אל בעל החבילה,
ושאלו לתוכן חבילתו, והלה ענה כי יש
בחבילתו מוצרי חשמל יקרים. כששמע
הכפרי המופתע, כי בסכומי כסף כה
קטנים אפשר לקנות סחורות כה
יקרות, "הבין" כי נקרתה לפניו מציאה
של ממש, אולי איזו מכירת חיסול
הזדמנותית. הוא חשש פן יחסלו את
יתר המזוודות, ולכן רץ כל עוד נפשו בו
אל הפקיד, הושיט לו סכום כפול מזה
ששילמו השניים הקודמים לו, וביקש
מן הפקיד שתי חבילות...
הפקיד בחן את ההלך בתימהון,
ומשהבין כי עומד לפניו כפרי פשוט
ונבער, שאינו מתמצא בחיי העיר, נעתר
להסביר לו, שמזוודות אלו נשלחו
לאנשים מסוימים, ושייכות הן להם
בלבד, וכי בכל מחיר שבעולם לא
יהיה רשאי למסור שום מזוודה לאדם
זר! כאן רשאים לקבל חבילות רק
אותם אנשים שנשלחו להם מזוודות
מקרוביהם. אלא שעליהם לשלם דמי
מכס בלבד, כדי לפדות את המשלוח...
לכל אחד ואחד
במה דברים אמורים?
מאיתנו שולח הקב"ה 'חבילה' של
פרנסה, קוצב לו בדיוק את מה שמגיע
לו. והנה, כדי 'לפדות' את המשלוח,
עלינו לשלם 'דמי מכס' - לעשות
ולעבוד לפרנסתנו. אולם,
השתדלות
כל השתדלות, חריצות, עמל ויגיעה –
לא יאפשרו לנו לקחת משלוח שאינו
מיועד עבורנו! "אין אדם יכול לגעת
במה שמוכן לחברו – אפילו כמלוא
נימה!".
אם כן, כמה מגוחכים הם אלה
שעובדים מ"צאת החמה עד צאת
הנשמה", מוסיפים לעצמם שעות
נוספות, ועוד עבודה מן הצד... האם
תשלום גדול יותר של 'מכס' יביא להם
חבילות גדולות יותר של פרנסה? צחוק
עצוב עוד יותר מזה, אם חס ושלום
עוסק האדם בהשתדלות אסורה, כגון
שעובד חלילה בשבת, או גוזל בעסקיו.
הרי בכך, לא רק שלא יקבל חבילות
גדולות יותר, אלא הוא עלול חלילה אף
לעכב או למנוע את משלוח החבילות
שיועדו משמיים עבורו.
אדם צריך לעשות
כללו של דבר:
השתדלות סבירה, לפי דרגתו. עליו
לצאת ולעבוד בכדי לקבל את הפרנסה
שקצבו לו משמים. והנה, קיימת כאן
הטעייה מבלבלת ולא פשוטה: הוא
עובד ומשתדל, ולמראית עין נראה, כי
השתדלותו ועבודתו הם אלו שמביאים
לו את הפרנסה. אך על האדם לדעת
ולהבין, שאין זו אלא טעות אופטית,
לאמיתו של דבר – פרנסתו ניתנת לו
אך ורק מידו הפתוחה של הקב"ה!
זהו המבחן: עשה השתדלות, זוהי
חובתך, אך דע שאין השתדלותך היא זו
שמביאה לך את פרנסתך
*** הערה!!!
צריך וגם כדאי..כשמעלים סיפור ללא מוסר ההסכל שלו..הסיפור הופך להיות בדיחה.
יום טוב לכולנו.
דדי.
דדי,,,,, יפה כתבת וממש ... אל יסמוך האדם על המקצוע שלו אלא על הברכה שמשמים ישלחו לו פרנסה כפי שמגיע לו...
תודה לכל המגיבים... כייף לקרוא מה דעתכם והתובנות... אשריכם.