המשך לשיר המעשה...

תזכורת לשיר המעשה...

היה היתה קבוצה קטנה. באתר זניח כלשהו.

ששמה לה מטרה. לא להחמיא לאדם שהוא,
ותשאלו  למה, ומדוע. נעשתה אותה עוולה,
כי היתה קנוניה.   וגם טלפונים חגגו בהמולה,

 כתבו איש לרעהו. ואשה לרעותה. בחברותא,
בואו ולא נגיב. ולא נכתוב מאומה. על כתבה,
כי אותו כותב פלוני ואלמוני. לא מקורב אלינו.
ושפתו לא כשפתנו.  כחבורה לא נקבלו אלינו.

והיתה תמיהה  גדולה, כיצד עלה בידי הלה.
לעלות על שיחה וכתיבה, שהיתה בידי החבורה.
ופה מתחילה סאגה שניה. כי להלה יש בחבורה,
חבר. שממתיק סוד לאוזנו הכרויהת לאותה עוולה.

ואם חשבתם שזה סוף פסוק, טעיתם בדיאגנוזיה.

כי החידה עדיין לא נפתרה. ויש כבר שמועה חדשה.

על כן תצטרכו להמתין קימעה. עד למהתלה הבאה

של אותה חבורה מהאתר הזניח ההוא ולא לתפארה.
 

המתינו להתפתחות חדשה...

וההתפתחות אכן הגיעה כמצופה

והמולה כי רבה מתוצאות המעשה

כי הכפשה זאת לא מילה גסה

כי כך הם נוהגים באיפה ואיפה

ואם תשאלו מדוע ולמה אין תשובה

כי כך החליטה אותה קבוצה וחבורה

ואם תעברו בין השורות לשירי המחזה

תמצאו קנוניות  שלא מהעולם הזה

ואילו בשירים הנכתבים מעת לעת

וטפיחות השכם ההדדיות מעט לעת

וכמות ההבל הנכתבות שם לבקרים

שבו אנשים מנסים לכתוב בחרוזים

וידם לא צולחת בכך. כי הבנה לכתיבה

צריך לדעת על בוריה. זאת כל התורה.