החלון....
החלון.... זה היה ערב חורפי קר ויבש, אימי הכינה לנו ארוחת ערב ושאלה האם אנו יודעים היכן אבנר, אחינו הבכור , הוא היה נער אחראי וממשומע ותמיד חזר בזמן שהורו לו, אך הערב התאחר לחזור ואימי שהיתה דאגנית מאד, דאגה וחששה שמשהו קרה לו. ככל שעבר הזמן דאגתה של אימי גברה. בעודנו יושבים ואוכלים את ארוחת הערב הופיע אחי צועד בעצלתיים מול החלון המוגף , (זו היתה קומת קרקע)ברגע שאימי ראתה אותו דאגתה התחלפה בכעס, ואימי שהיתה אישה מאד עדינה וללא כל סממן של אלימות באופיה, תפסה את הפריט הראשון שהיה קרוב לידה והשליכה אותו לכיוון החלון, זה היה מכסה של סיר ממתכת החלון כמובן התנפץ לרסיסים, ואני ואחי הצעיר לא יכולנו להתאפק מלצחוק על המעמד המוזר, כמובן שהמכסה לא פגע באחי הוא כבר עבר מהמקום, נכנס הביתה ולא הבין מה כל המהומה והצחוק. גם כיום כשאני נזכרת במקרה הוא מעלה בי צחוק.