הילדים של תל-אביב

מדלן היקרה...את מחזירה אותי לזמנים יפים שלא ישובו עוד ..לימים עליזים תמימים פשוטים שהאהבה היתה מילה מכובדת ומקודשת....שישבנו על הספסל בגן התמזמזנו...חזרנו הביתה מאושרים והאמא אומרת לנו :"מה קרה הבגדים שלכם צבועים ירוק....לא שמתם לב בחושך לפתק על הספסל  "זהירות צבע טרי""

למדלן ,   נוסטלגיה!  נוסטלזיה !      מפ'ה ,  ממקום  זה  נצבעים  דברים  בצבע הוורוד....

נכון,  היו  זמנים  אחרים,    וכמובן---היינו  צ ע י ר י ם.   אז--  הפיתויים  של  העולם  הגדול

עוד  לא  הגיעו  אלינו,   ועוד  לא  היינו  רבים  כל כך,   ועדיין  לא  מכל  קצוות תבל...

 אינני  רוצה  להעיב  חס וחלילה  על  הזכרונות  של   כולנו:  רובינו  חווינו  כמעט  אותן  חוויות.,

במקומותינו  השונים  בארץ..  אך  מסתבר   ש...זמנים  אחרים,  מנהגים  אחרים... 

אלא  שלא  כולנו  השכלנו   ולא  כולנו  הצלחנו  להשריש  דברים  חשובים  בחינוך  הצעירים שלנו.

אבל  למרות  הכל   יש  לנו  נוער  לתפארת  ועלינו  להתברך  בצעירינו.

בתקווה  שלא  "האפלתי"  על  "הורוד"   של  זכרונותינו........שבת  שלום

וואו מדלן...

מתקליט  78 אחד - איזה תבשיל נפלא רקחת.

אכן יש לו לגבי לצפות לאותו יום גשום וקר, לסוודר הסרוג...

(מי עוד סורג היום...)

למרק הנפלא על ניחוחותיו..

והרי לכם קמה הנוסטלגיה לתחיה, ולו אך לפרק זמן קצר.

למדלן עבור עליזה,

לדעתי החוויות במושבה היו שונות לגמרי מבעיר.ראשית הבנות היו פחות חופשיות.אם מישהי  יצאה עם מישהו,כל המושבה היתה יודעת.אז הוא לא יכול היה לעשות צחוק ממנה ומיד לעזוב ולצאת עם אחרת.גם ההורים היו קפדנים יותר.הסביבה שלנו היתה פרדסים ריחניים,שדות של תותים ולא בארים.בקיצור  ילדות שונה לגמרי.

***מדלן,,,

נפלא הוא הציור שציירת במילותייך כאן.

מכיר מקרוב,,,

הייתי שם בתקופה הזו [נולדתי שם],,,

והירקון,,,עוד שחיתי בו ,,,

ודייגים דגו ברשתות מעניינות,,,

תודה לך,,,

שבת של אור.

היי מדלן

קראתי והייתי שם . הייתי במסיבות על הגגות. הייתי על שפת הים עם פרדי דורה. גרתי בסוף העולם וטבלתי בירקון הסמבטיון  שסימל את סוף העולם. השתובבנו  בין רגלי הגמלים שחצו את  שפך הירקון  להביא חול לבנית את העיר תל אביב. ירינו אבנים ופיצחנו ראשים. כן הכל נכון אבל  לא רק.  היינו גם הנוער שבנא את החזון. הנוער שבין קולנוע רינה לאחד העם   שיחק במישחקי מלחמה. הנוער  שהיה האצל הלחי וההגנה . הנוער שידע לשלב את  החובות שהיו מנת חלקם של כל הילדים עם מעשי הקונדס  של ילדים. כן היינו ילדים וביצענו את כל התעלולים אבל .......לרגע ניזכרתי  בו  בנער תכול העיניים ששיחק עימנו בשכונה  ילד ככל הילדים ופתאום הגיעה הידיעה  שנהרג עם כמה חברי הגנה  .  כן ,  היו  עוד משחקים שלא שוכחים. משחקי מלחמה של הגדולים   שהיינו שותפים להם.   לייבלה ואליעזר  לא חזרו מהמשחק הזה מאוחר יותר לא חזרו ילדים נוספים אבל זה סיפור אחר ,סיפור של מלחמה......נוסטלגיה

היי ניסו קריוק'..

לפי כתיבתך רואה לנגד עני ילד.. שמיצה כל רגע בלהנות לא רק בחברת 

בנות ... גם אני ..בנים חברים רקודים ..ושובבות לשמה אך ידענו מהו כבוד ..

לעצמנו ולסובבים ...מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ניסו יקר ....שבת שלום

היי דוליטל שבת שלום..

אכן קמה הנוסטלגיה לתחיה ..הודות לכותבי סיפורים ושירים של כמה מילדי תל_אביב 

יעקב גרשון ...ורמי קלדרון..וכולנו נסכפנו לזכרונות של אותם הימים ..כן מי סורג היום סוודר ..

הו הו כמה סרגתי בזמנו ...הלבשתי את כל העדר בסריגם ונהנתי מזה ..

תודה לתגובתך ..שבת מבורכת..

היי בנימין ליפשיץ..

אט אט מתגלים ילדים נפלאים נוספים מתל -אביב דאז..חוויתם אותן חוויות ..

אשמח אם תכתוב סיפור או שיר מאותה תקופה ..אם כן אולי אסרוג גם לך סוודר 

ומרק מושקע ..תודה לתגובתך ..שבת שלום ומבורכת..

ליעקב גרשון .. 

זכרונות ..משחקים של גדולים ..ביחוד שיש בהם נופלים ..לעולם יעמדו לנגד עניך ..

חברך היקרים ..אשר נפלו במשחקי מלחמה עת קום המדינה ..

(לקרוא לזה משחקי מלחמה )כי הייתם עדיין ילדים ....

בהשראת סיפורך ..והשיר של רמי קלדרון  ..כתבתי את השיר ..

תודה לך יעקב גרשון שבת שלום ..

היי בר שבת שלום ..

תודה שקראת ואהבת את שכתבתי ..מניחה שאתה לא יליד תל-אביב ..

כל ילדי הארץ הזאת מקסימים, ונפלאים .הילדים של אז ,לפניהם,, ואחריהם בכל הזמנים ..

שמרו ושומרים על המדינה היקרה ועלינו .תודה