לפני20 שנה

ילנה...

כשהיית כבר בארץ עת לא התרגלת עדיין לסינוורי השמש כשבמוסקבה הגשם הפך לשלג...עת נזכרת כשצפית בסרט על ההפגנות שהיו אז במוסקבה.חשבת לעצמך כמה טוב שאני כבר בישראל.

תמיד טוב להיזכר בנוסטלגיה שהיתה עת את יושבת בישראל וצופה מה קורה בארץ הולדתך.

השיר דיבר אלי נוסטלגית גם אני שנולדתי שם..אומנם לא במוסקבה..אבל שם במדינה הרחוקה ההיא.

אבי.

לפני 20 שנה.    ילנה.  

 חורף.  שלג במוסקווה... 
האשה היפה כבר לא שם... 
עכשיו היא ישראלית, היא כאן. השמש החמה, היא שלה. 
 זיכרונות עולים, יוצרים שיר געגועים. עכשיו היא כאן... (פרח) נדב.

היי  אבי. אני טעיתי ולא הסברתי כמו שצריך על מה כתבתי. נכון עברו 20 שנה (עוד מעט) אחרי עלייה.

רציתי לכתוב משהו אחר מאוד אישי. ואז... ראתי סרטון על אותה הפגנה לפני 20 שנה פה בארץ. אותה

הפגנה  מלאת שנאה וזעם לפני רצח רבין.  ופוליטיקאים על המרפסת. וכתבתי

משהו מאוד לא ברור. אנחנו עלינו שבוע  אחרי הירצחו  של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

אני  אחרית  על  בילבול מסויים . סליחה.

כרגיל אישה אמיתית ואהובה

הבנתי כל מילה וכל אות

והמישפטים שלך ברורים

לצערי!!! כשמש וכשלג!!!

פשוט צריך ליקרוא ... אותך!!!

עזה ומדוייקת!!!כמו אותן3יריות

מה לא ברור כאן?שעברו רק20!

ונותרנו כשהיינו אלימים ומנותקים...

היי עמליה. את  יודעת  יכול להיות שהיתה סיבה לבילבול מסויים   בשיר. עכשיו אני חושבת על זה.

כי כתבתי על מה    שהרגשתי אז כי עולה חדשה  במדינה  שרצחו ראש  הממשלה. לא הרגשתי

פחד. אני לא זוכרת אבל בילבול כן . חד משמעית. בילבול עמוק . איפה אנחנו  נמצאים  ומה בעצם

קורה  פה. שמש סינוורה לי עיני.

המון תודות לך על תגובתך. אני גם חושבת שתשובות  על מה שקורה

לנו  עכשיו  צריך לחפש שם. לפני 20 שנה.

יום טוב לך.

היי מלינה. זה לא עניין של טוב ורע. יכול להיות שנשאר לי מבט קצת  מבחוץ.  ובעצם לא. אנחנו יודעים

על  שנאת חינם. על פילוג עמוק בתוכינו. כל אחד בפינה שלו . וכל אחד צודק. וזה בכלל לא קשור לפלסטינים.

 . זה אנחנו. אני מאוד אוהבת את הארץ הזאת. ואני כותבת  על זה בעצב.

המון תודות על תגובתך.

יום נעים לך והכי חשוב  שקט.

לילנה,

זכרונך פה, בן עשרים. הינך מאז ולא לפני. כל חיי מפה אני, והיום אני יודע, הרבה,

שלגביו סביר, שעדיף שלא הייתי יודע. אנחנו, בני האדם, בדרך כלל דבקים בשנראה

לנו חשוב, ואיננו פתוחים לדברים מנוגדים, גם כשהם נכונים.

רבין היה אדם מצויין, והלוואי היונו יותר מסוגו. עם זאת בהיותו אדם שעשה הרבה, עשה

גם טעויות, לולא טעה, לדעתי, לא היה מת. כלל אינני מצדיק את הרוצח יימח שמו, זה

שלפי דעתי היה צריך להיות מוצא להורג.

הסכם אוסלו, שהותחל לא על ידי רבין, הותחל בניגוד לחוקי ישראל, בשיג ושיח עם מי

שהוגדר על ידי החוק הישראלי כאויב. שיג ושיח כזה, מוגדר על ידי החוק הישראלי כבגידה.

אותם אלה שעשו כך, על פי דעתי, לפי חוקי ישראל, היו צריכים להיות מואשמים בבגידה.

אם את מעוניינת, חפשי ותיווכחי.

רבין ופרס, בחתימתם על הסכם אוסלו, לא פרשו בפני העם, את כל אשר חתמו עליו. 

בהסכם זה, היתה למשל, התייחסות לירושלים, ורבין ופרס שיקרו את העם ואמרו שאין

התייחסות כזו. לגבי אוכלסיות לא מעטות, זה היה הסכם מפחיד ביותר, ברמה ההשרדותית.

מובן שאוכלוסיות המתנחלים בגדה היו בחשש אדיר להרס ישוביהם. רבין, לפי דעתי

בטימטומו (היה לו גם כזה), ניתק את עצמו לגמרי, מאוכלוסיות המתנחלים, ולא דיבר אתם

כלל במשך חודשים, כאילו אינם קיימים. אין ספק שהתנהגותו זו, היתה הסתה, מצידו נגדם

וגרמה להסתה מצידם נגדו. רבין פשוט לא דיבר עם אוכלוסיות ישראליות, שחשו מאוימות

השרדותית.

רבין, שהונחה על ידי השב"כ, ללבוש שכפ"צ באירוע בכיכר, סירב, למה סירב?, לדעתי

טימטום, ששילם עליו במוות בטוח.

אני זוכר, שבאוגוסט אותה שנה (1995), פורסם ב"ידיעות אחרונות" אם אינני טועה, ציטוט

של רבין, שאמר "בהסכם אוסלו יש יותר חורים מאשר בגבינה צרפתית". רבין היה מודע

לכך שהסכם אוסלו, הינו הסכם גרוע, ולדעתי, לוא היה חי, היה מבטל את ההסכם.

מדברים היום על מורשת רבין. זו אמירה יפה, אך לדעתי אינה נכונה. לרבין אין ולא היתה

מורשת, ולוא היה חי, היה אומר שאין לו כזו. המורשת שהוא חי לפיה, היא מורשת בית הוריו,

מורשת הפלמ"ח, ומורשת ביטחון ישראל לאחר מכן. לו עצמו אין מורשת, כי אם זכרון של

איש מקסים, מהטובים שבצברי  ישראל.

הירצחו תמיד ישאר כתם שחור בהיסטוריה שלנו, כאילו הרגנו את עצמנו. 

לילנה

לפני 20 שנה זה לפני יובלות. כך ניראה לנו היום בניתוח העבר. הייתה הקצנה בין המחנות עד כדי שינאה תהומית. אומרים שמילים גם יכולות להרוג.  אז השינאה וקיטונות המילים  שנישפכו יצרו  את הרוצח  ימח שמו. רצח שגרם לשבר בעם. היה מקום בדמוקרטיה שלנו לשתי דעות  אולם זו הייתה  אוירת הקצנה  שכל צד  נגע בקצה  ומשם הרצח היה קרוב  רצח שביצע מטורף ימח שמו לעד . הקוטביות בין המחנות הייתה קשה  ואפילו קשה מאוד  עם התבטאויות חריפות שאולי הזמינו את הרצח ,רצח של מנהיג שרצה שלום במחיר שלא היה מקובל על המחנה האחר.

ואת מביטה אל התמונה  20 שנה מאוחר יותר בעיניים של עולה חדשה שאינה מבינה  על מה ולמה  הייתה המהומה.

היי עמיר.  יעקב גרשון  מאוד צדק  בתגובתו  . אני כתבתי שיר  על מה שהיה  לפני20   שנה בעיניים של עולה  חדשה.   יש המון דברים שאני  מסכימה איתך.   בקשר למורשת של רבין ז"ל. שהיא  באמת  לא קיימת.  אני בטוחה  שלא פעם אחת ראיתי  סירטונים על   אותה תקופה. אלא שלא זוכרת שראיתי סירטון על הפגנה הזאת. נשאיר בצד את הסכם אוסלו. היתה הסתה נוראית. אנשים עם טרוף בעיניים. ועל המרפסת    פוליטיקאים  שהם גם עכשיו בשלטון. הם שתקו. הם פחדו לעצור  את טרוף. שם נקודת התורפה שלנו עמיר. לא בסביבה עויינת. בשנאת  אחים,בחוסר כבוד  לעם. זה דברים נוראים. כשיהודים שורפים  תמונה של ראש הממשלה.  אפשר ולגיטימי לא להסכים  עם דרך פוליטית. יהודי הרג יהודי  בשם  מה? אמונה,אלוהים? מה שהיה אז  נשאר בנו. שנאת חינם. זה נורא כואב לי.

תודה על תגובתך.

ערב טוב ושקט לך.

היי יעקב. אתה צודק לגמרי. כתבתי שיר  על מה שהיה לפני20  שנה בעיניים של עולה  חדשה. זה מה שהרגשתי אז. סירטון על הפגנה הזאת ראיתי אתמול.  פוליטיקאים  על אותה מרפסת.ריבלין ,נתניהו שתקו בפנים מפוחדות. לא אמרו מילה  כדי לעצור טרוף  . זה עצוב ברמות יעקב ששום דבר לא השתנה  בעצם. אנחנו לא יודעים ולא רוצים לשמוע אחד את השני. שנאת חינם נשארה בנו. כשהכל שקט  אנחנו לא חושבים על זה. וברגע  של   קבלת החלטות שד שוב יוצא  מהבקבוק.

 .

תודה על תגובתך.

ערב טוב ושקט לך.