עברית שפה יפה?...

עברית שפה יפה?

גדעון רייכר נדהם מהשפה הדלה של ילדים קטנים, הכוללת עברית משובשת וקללות. לא לזה כיוון אליעזר בן יהודה. רייכר מתרגז

30/11/2015 גדעון רייכר

גדעון רייכר

עיתונאי ופובליציסט

אם לתלמיד בן 8 ממרכז הארץ כתבה לקבוצת אמהות בפייסבוק על אודות החוויה הקשה שעבר בנה בבית הספר במרכז הארץ.

היא מספרת כי בנה הותקף מילולית בשפה קשה על ידי בן כיתתו, שאף איים לדקור אותו בסכין. מובן שהפרסום הוליד גל תגובות, והנהלת בית הספר נחלצה לפעולה מהירה נגד המטרידן. אבל חליפת ההתכתבויות בין שני הנערים בכיתה ג' מלמדת על המשבר העמוק שבו שרויים התלמידים ששפת האם שלהם, שפת התנ"ך, לא רק שאינה נהירה להם, אלא משובשת להפליא.

אני זוכר שבכיתה ג' כבר למדנו כי "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור, ושירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה".... מונחים כמו "לך לך" או "הרף" היו מילות גערה. חלפו הלכו להם אותם ימים רחוקים, כאשר קטעים שלמים משירי ביאליק וטשרניחובסקי היו שגורים על פינו.

כיצד יצמח פה דור חדש של משוררים וכותבים?

והיום? הרי לכם קטע מהתנהלות התכתובת המעמיקה והמלומדת בין אותו נער תוקף בן 8  לחברו בן גילו. (לא נגענו):

סטום

תגובה: סבתא שלך

בן זונה

אל תדבר על כל המשפחה שלי

כוקסינל

אתה תקבל מי אחותי

מקוט

בן זונה

וכך הלאה. אלה הם היורשים של משוררינו שחיו בגולה, למדו שפה זרה, והעברית שלהם, כמו של אליעזר בן יהודה, היתה מתנגנת ומעפילה לשחקים.

מה אירע לנו? להיכן נמוגה השפה הנפלאה ששימשה מקור לא אכזב להשראה? אם זו שפתם של ילדים ונערים, כיצד יצמח לנו דור חדש של  משוררים וכותבים? הרי שפת התנ"ך הנפלאה עדיין נלמדת בבתי הספר. עדיין לשון האגדה מתרוננת. מהו המעיין הדלוח שממנו לוגמים בשקיקה כל המעכירים את שפתנו? שלא לדבר על הבריונות האלימה המשבשת כל חלקה טובה.

שפה עממית ירודה גם בכנסת

מה אליעזר בן יהודה היה אומר? צילום: באדיבות איגוד האינטרנט הישראלי, אתר פיקיוויקי

אנחנו מתרחקים מהמעיינות הזכים של התרבות, שראשיתה בשפת היומיום. מי ששפתו רוויה בביטויים "בן זונה" ימשיך בדרכו הנלוזה, גם כאשר אניצי זקנו יצמחו לראשונה וקולו יתעבה.

אילו ביאליק היה עדיין חי, בוודאי היה מורט את שערו וגונח: "אוי לנו כי נפלה עטרת ראשנו. לסדום היינו לעמורה דמינו"...

וגם כאשר נערים חבושי המגבעות ומגדלי פאות, והוריהם השוכנים באוהלה של תורה, מתנסחים מעת לעת בפני המצלמות והמיקרופונים, הרי שהעברית היוצאת מפיהם וגם של רבניהם ומוריהם הרוחניים מביישת. אוי לאוזניים שכך שומעות. שפה דלה ושטחית רצופת שגיאות דקדוקיות.

האם לומר נואש? או שמא לקוות עדיין לימים יפים מאלה, כאשר שפתנו העתיקה תשוב להתרונן ואנחנו נמשיך להתבשם מניחוחה?

אם נישא פנינו לעברם של נבחרנו בכנסת, נמשיך לשמוע מפיהם מילות נאצה בשפה עממית ירודה. מהיכן תבוא ההשראה? ימים יגידו.